לימוד פעיל מול לימוד סביל (ואיך זה קשור להוראה מקוונת?)

אז מה זה לימוד פעיל? במה הוא שונה מלימוד פאסיבי? למה זה חשוב ואיך זה יכול לעזור לי? ואולי השאלה הכי קשה היא: למה הנושא הזה חשוב כעת, כשאני עמוס עד הראש עם הלמידה מרחוק ואין לי בכלל זמן לעיסוק בתיאוריות פדגוגיות?

האמת היא, שדווקא בימים אלו הנושא הזה חשוב יותר מאי-פעם. היכולת של תלמידים לשמוע הרצאות פרונטליות ב'זום' במשך שעות – שואפת לאפס, וכך יוצא שאני אמור ללמד כמה שעות ביום בזמן שהמדיום העיקרי שלי להוראה עובד בקושי, וכך אני פשוט מאבד את התלמידים. כמורה המלמד באופן וירטואלי, אני מוכרח היום למצוא דרכים להפעיל את התלמידים באופנים ובהיקפים שלא נדרשים בשיעור 'רגיל', בו אני יכול ליצור בקלות דפוסי עבודה, להנחות ולתת יחס אישי עם מינימום הסחות דעת בשטח. גם בעתות שגרה היינו ממליצים להפעיל יותר את התלמידים. זה חשוב מבחינה פדגוגית וגם יעיל, אבל בתקופה הזאת – זה ממש חיוני.

אז איך עושים את זה?

ההבדל בין לימוד פעיל לסביל איננו בינארי, אלא נמצא על רצף. לימוד פרונטאלי, כשהמורה נמצא בחזית ומרצה והתלמידים יושבים בשקט, הוא אופן הלימוד הכי סביל. בקצה הכי פעיל נמצא לימוד על בסיס פרויקטים – התלמידים קוראים, חוקרים, יוצרים ומציגים, והמורה עומד מהצד כמדריך או מאמן. בתווך מצויים כל מיני סוגים של לימוד, מהם פעילים יותר ומהם סבילים יותר, אשר מהווים מעין תמהיל של שני הסגנונות או מצויים על הרצף בין הקצוות הללו. אם נשלב, לדוגמה, לימוד פרונטאלי עם כתיבת סיכומים מתומצתים – הלימוד ייעשה קצת פחות סביל. כשאני מוסיף לזה אינטראקציה אמיתית של התלמידים עם שאלות ותשובות, העסק נעשה פעיל עוד יותר.

לא חייבים לקפוץ בבת אחת מקצה אחד של הרצף לקצה השני (לא אמרנו שלא ניתן לנסות, אם רוצים, אבל זה בהחלט מאתגר). לכן, קודם כל נציג כאן כמה דוגמאות של סוגי לימוד שונים, בתרשים שמארגן אותם מהכי פשוט והכי סביל יחסית – עד הכי פעיל והכי מורכב (בפעם הבאה ניתן כאן הסבר קצר על כל סוג לימוד בפני עצמו). באופן כזה קל יותר למורה לזהות בעצמו את שיטת ההוראה הנוכחית שלו, ולהתוות לעצמו דרך במעלה הרצף לקראת הוראה פעילה יותר ומורכבת יותר.

ציר הפעילויות: זה פשוט-מורכב...

ניתן לראות כאן ארבע קטגוריות: הראשונה היא לימוד פרונטאלי עם תוספת שותפות מצד התלמידים. זה יכול להיות ברפלקציה, בכתיבה, בדיון, בהערכה עצמית או בהערכה הדדית (הערכת עמיתים); הקטגוריה השנייה מכוונת לסוג לימוד דומה, אבל במקום שהמורה מוביל – כאן הלמידה נעשית בקבוצות; ברמה השלישית אנו מוצאים לימוד יחידני (יכול להיות גם קבוצתי) המתמקד בקריאה פעילה או בכתיבה עיונית; הקטגוריה הרביעית כבר מנסה לשנות את מדיום הלימוד העצמי לסגנון יותר חווייתי, או ללימוד מחקרי על-בסיס סימולציות ומשחקים – כאן ההגה נמצא בידיים של התלמיד, והוא ניצב לבדו (אמנם עם הנחייה של המורה) מול משימות מורכבות ונדרש לצלוח אותן בכוחות עצמו.

חשוב לציין שהפעילויות המוצגות כאן הן דוגמאות בלבד, וודאי ניתן להוסיף עוד. בנוסף, יש חפיפה מסויימת בין הקטגוריות, והיישומים בפועל עשויים להיות גמישים יותר. כך למשל, אופני הלימוד היותר מורכבים נעשים בדרך כלל בקבוצות, אבל הם לא חייבים להיעשות דווקא באופן קבוצתי. ניתן גם לשלב בין דרכי לימוד שונות, כמו צירוף של הערכת עמיתים למשימת כתיבה עיונית.

התרשים של אופני הלימוד יכול להוות מעין ארגז כלים למורה – ניתן להשתמש בהם כמות שהם, או ליישם אותם בשילוב עם כלים אחרים, הכול לפי הצורך או היכולת.

לומדים ביחד – מתמודדים ביחד – מתעודדים ביחד

לסיום נציין שמאוד חשוב בתקופה הזו להרבות בדרכי למידה שמעודדות יותר אינטראקציה בין התלמידים. לכן, בכל סוג למידה שבחרנו ננסה לשלב במידת האפשר גם עבודה בזוגות או בקבוצה. זה מבורך מבחינה פדגוגית, וגם עשוי לתרום לצמצום תחושת הבידוד והבדידות.

בפעם הבא נתחיל ללמוד איך ליישם את הכלים האלו בשטח – בכיתה הפיזית ובכיתה הווירטואלית.