ג'רי ברודקי הוא מורה בבית ספר תיכון ציבורי מאז 1975, ולימד את רוב המקצועות במדעי החברה ובמתמטיקה. הוא גם לימד במשך שנים בבתי ספר פרטיים. כעת הוא מלמד אלגברה מתקנת וחשבון מיקום מתקדם. התואר הראשון שלו היה מאוניברסיטת רייס (BA 1974), ויש לו תארים מתקדמים מסטנפורד (MA 1976, Ph.D. 1987).
הוא התארח בבלוג הזה ככותב אורח, ועסק בנושאים של לוחות חכמים בכיתות והלחץ של תלמידי תיכון.
לפני כמה ימים ישבתי והסתכלתי על תלמידי במתמטיקה מכיתה ח' מסיימים את חטיבת הביניים. אני אוהב לשבת בצד בכל סיום לימודים, להקשיב לשמו של כל תלמיד, לחשוב על כל אחד כאינדיבידואל, לראות כל אחד אולי בפעם האחרונה.
התלמידים הללו, וכל שאר התלמידים, עברו יותר מדי בשלוש השנים האחרונות - שלוש שנים של חיים משובשים וחינוך משובש. המגיפה, בדיקות קורונה, מסכות, פחד, בידוד חברתי, חרדה… במשך שנה שלמה הם חוו לימוד ב׳זום׳, שקיעה במדיה החברתית, טקסטים פוגעניים, פגיעה כלכלית, אינפלציה, דאגות קבלה למכללות (כן, אפילו לתלמידי חטיבת ביניים יש דאגות כאלה), ג'ורג' פלויד, 6 בינואר, אוקראינה, באפלו, ועכשיו - יובלדי (הכוונה לאירוע הירי בבית ספר בעיר Uvalde בטקסס, בו נהרגו 19 תלמידים ושני מורים).
זה מדהים שהם מסיימים את הלימודים ומתקדמים.
אני מלמד כבר הרבה זמן. התחלתי ב-1975 ולימדתי בבתי ספר תיכוניים ציבוריים עד 2015. פרשתי לשנה אחת, התגעגעתי ללמד, ואז מצאתי חטיבת ביניים נפלאה וסמוכה לביתי, שבה אני מלמד כבר שש שנים. גם אחרי כמעט חמישים שנה, ההוראה ממשיכה להיות מאתגרת, מרגשת ואינטנסיבית.
יש כל כך הרבה דיונים וויכוחים על חינוך מתמטי. מה באמת חשוב, מה באמת משנה? אחרי כל שנות ההוראה שלי זה ממשיך להתבהר לי יותר ויותר.
הישג חשוב. כל תלמיד צריך הבנה בסיסית של רעיונות מתמטיים. כל תלמיד צריך בסיס חזק, לא רק מסיבות מלאכותיות וחיצוניות כמו הצלחה בבית הספר או קבלה למכללות, אלא יותר חשוב מכך - להבנת חלק חשוב מהעולם. כיצד ניתן לפרק ולפתור בעיות מורכבות? מה המידע והסטטיסטיקה מספרים לנו? מה זה אומר ׳להוכיח תיאוריה׳ או ׳לאשש השערה׳? אילו רעיונות ותובנות מן העבר עוזרים לנו לפתור את האתגרים של היום?
הורים ותלמידים מודאגים לגבי הציונים ורוצים התקדמות מהירה במתמטיקה. אני חוזר ואומר להם שלימוד מתמטיקה אינו מרוץ. המפתח הוא לבנות בסיס חזק וליצור רצון להמשיך ללמוד.
אני אומר לתלמידים ולהורים שאין פתרונות קסם בלימודי המתמטיקה.
אני די מסורתי... אני אומר להורים ולתלמידים שכדי להגיע להצלחה אמיתית - דרושה בעיקר הצטיינות בנוכחות. תעשה את כל שיעורי הבית שלך. תשאל שאלות. תדאג לקבל עזרה בהקדם כשאתה צריך.
מה לא משנה? בחירת ספרי הלימוד לא חשובה לי במיוחד. רובם טובים מספיק, אף אחד לא מושלם. אם אני לא אוהב סט מסויים של בעיות או איך שנושא מוצג - אבחר בגישה אחרת. אני אשאל את הקולגות שלי מה הם עושים. אני יוצר בעצמי את ערכות הבעיות שמתאימות לי. ויכוחים על ספרי לימוד הם רעש.
ליבה משותפת? בחזרה אל הבסיס? למידה קבוצתית? הוראה פרטנית? למידה מתוכנתת? פחות או יותר טכנולוגיה בכיתה? בחינות סטנדרטיות? משבצות קבועות במערכת או שיעורים יומיים? חשבון אינפיניטסימלי בכיתה י"א או י"ב? להאיץ למידה בכיתה ד' או בכיתה ה'? כיתות הטרוגניות או הקבצות? נאומים מחוזיים? רוב הוויכוחים האלה אינם חשובים במיוחד. אולי הם שימושיים, אבל בעיקר הם רעש, רעש, רעש.
גישה מאוזנת כנראה עובדת הכי טוב.
אז מה הכי חשוב? כל תלמיד הוא פרט ייחודי, והכיתה היא חוויה קבוצתית ייחודית. לקבוצת בייסבול יש 162 משחקים - בשנת הוראה כ-180 ימי הוראה. לימדתי רבים מתלמידי הבוגרים בכיתה ח' במשך שנתיים רצופות - כ-350 שעות. יהיו עליות ומורדות לכל תלמיד כפרט, ולכל כיתה כקבוצה.
כמורה, אני יכול לעזור ליצור אקלים כיתתי המטפח הישגים ולמידה. כמורה אני יכול ליצור מערכת יחסים עם כל תלמיד. ליצור תחושת אמון. אני יכול לעזור ליצור כיתה בטוחה שבה למידה יכולה להתרחש. אני יכול לעשות כמיטב יכולתי בכל יום, לעזור לתלמידים להבין רעיונות חדשים ומורכבים. אני יכול להיות סבלני וגמיש. אני יכול להסתמך על חוויות מהעבר שלי כדי למצוא גישות שונות שעובדות עבור תלמידים שונים. אני יכול להקשיב. אני יכול ׳לדגמן׳ למידה.
אין לי אשליות לגבי מה שאני יכול ומה שאני לא יכול לעשות. אני יודע שתלמידים ישכחו אותי, ככל שיחלפו השנים, וישכחו גם הרבה ממה שהם למדו. מי זוכר את המורה שלו למתמטיקה בחטיבת הביניים או בתיכון? אבל אולי אוכל לעצב בעדינות את דרכם דרך בית הספר ומעבר לו. אולי אני יכול לשנות מעט את מסלול החוויות העתידיות שלהם. אולי אוכל לעזור להם לעבור את הזמנים הקשים שהם חווים כעת.
אני חושב על התלמידים שלי כפרטים, כאינדיבידואלים. חלקם מוגבלים על ידי גישות והתנהגויות שליליות. עשיתי לעצמי רשימה. בכל תקופה, בכל יום, אני מנסה להעביר את עמדותיהם והתנהגותם של התלמידים שלי מהעמודה של הצד ההרסני לעמודה השניה, המתוקנת. זה תהליך ארוך שלא נגמר.
הנה כמה דוגמאות:
מה חשוב? חשוב שהתלמידים שלי מאמינים ומפנימים באמת: אני רוצה ללמוד יותר - אני יכול ללמוד יותר - יותר מתמטיקה, יותר הכל.
אקשיב היטב לקריאת שמו של כל בוגר. יש לי תחושת פליאה משלי: כל תלמיד העשיר את חיי ואת חיי חבריו לכיתה. כל אחד מהם הוא נס. כל אחד חשוב.
Comments