יש למורים הרבה כלים עוצמתיים שבכוחם להגביר למידה בשיעור. כיוון שרוב השיעורים מבוססים על דיבור, שאלות הן אולי הכלי הכי עוצמתי שיש למורה. אם שואלים את השאלה הנכונה בזמן הנכון, ניתן לתת השראה ולהביא את התלמיד לתובנות חדשות ולמקומות אחרים. מפתיע אם כן לקרוא מחקרים המראים כי אע"פ שמורים שואלים הרבה שאלות בשיעור, רובן משמשות לניהול הכיתה ורק כ-8% מהן שייכות לתוכן השיעור. זאת ועוד, רוב השאלות התייחסו לזיכרון ברמה פשוטה יחסית, ורק מיעוט קטן מהשאלות דרשו חשיבה ברמה גבוהה.
שאלה טובה
היכולת לשאול שאלות טובות היא מיומנות מורכבת, ושאלות שונות עשויות לכוון את השיח לכיוונים מאוד שונים.
לפעמים שאלות סתם באות למלא חלל. כשמישהו שואל "מה שלומך?" הוא בדרך כלל לא באמת מעוניין לשמוע תשובה מפורטת מדי, ואף אתה בתור נשאל לא תמיד מעוניין לשתף את השואל בכל ענייניך. גם בשיעור ישנן שאלות שתפקידן הוא רק לוודא הקשבה או לברר אם התלמידים זוכרים את הדברים האחרונים שאמרת, וגם לכך יש חשיבות – זה עוזר להחזיר לתלם תלמידים שחולמים, או לסמן פרק חדש בשיעור. לפעמים גם חשוב לבדוק את הידע הבסיסי והאם תלמידים מתרכזים בשיעור. אבל יש גם סוג שאלות שבונות ומרחיבות למידה, ופותחות את עולמו של התלמיד לחשיבה ודיאלוג. שאלה טובה יכולה להלהיב, להטריד או להרגיע, ועשויה להביא עם הזמן לחשיבה ביקורתית ולהבנה מהותית. אלה הן השאלות שנתמקד בהן.
כבר מן התלמוד, ובאופן אחר אצל סוקרטס, אנחנו לומדים על החשיבות של פרקטיקת השאלות. כל עמוד בתלמוד מוצף בשאלות כמו: "מנא הני מילי?", "היכי תימצי?", "מאי טעמא?" ורבות אחרות. שאלות אלו מספקות למעשה את החמצן לדיאלוג התלמודי, שהוא אמנם מורכב אבל תמיד נע הלוך ושוב בין המשוחחים. סוקרטס שאל שאלות רבות בזו אחר זו, בניסיון להגיע לאמת ולראייה חדשה ומפתיעה של הנושא – טכניקה הידועה כשאלות סוקרטיות. אבל שאלות טובות יכולות גם להגביר מוטיבציה, לבדוק את הבנת התלמידים (ולא רק את הידע), להנחות דיון פורה ולהגביר סקרנות.
איזו שאלה?
רכישת המיומנות לשאול שאלות טובות היא משימה לחיים, אבל יש כלים שיכולים לסייע בתהליך.
מחקרים מראים, שרוב השאלות שהמורה שואל בשיעור ביחס לתוכן הנלמד הן ברמה קוגניטיבית נמוכה, המתמקדת בידע פשוט. לכן הכלי הראשון שלי הוא לנתח את סוג השאלות שאני, כמורה, שואל בשיעור, ולקטלג אותן. אפשר להזמין מורה אחר לצפות בשיעור שלי ולרשום את השאלות שאני שואל ואפשר לצלם או להקליט את השיעור, ואחר כך לקטלג את השאלות לפי הטקסונומיה של בלום (אפשר כמובן לעבוד עם קיטלוג אחר, אבל זו שיטת מיון נוחה ומוכרת). מתוך הניתוח ניתן לראות איזה סוג שאלות אני שואל, ולאור הממצאים אוכל להרחיב את אוצר השאלות שלי.
רצוי לגוון את סוג השאלות שאני שואל בהתאם למטרה. שאלת שאלות איננה רק פונקציה של התוכן, אלא גם של הצורה בה אני שואל. מה גובה הקול, מה המצלול, מהן המילים שבחרתי להשתמש בהן ומהי התקשורת הלא-מילולית שמלווה אותן.
אם אני רוצה לסמן מעבר או הפסקה, כדאי שהשאלה תהיה ברמה קוגניטיבית נמוכה יחסית, ורצוי להשתמש בשאלת סיכום. אם אני רוצה לעורר דיון ולהעלות את המוטיבציה של התלמידים רצוי לנקוט בשאלות פתוחות כמו: "למה אתה חושב כך?", או בשאלות רוחב אשר גם מסכמות נושא וגם מהוות הקדמה לנושא הבא. אם המטרה היא לעודד אינטראקציה בין התלמידים, כדאי לשאול לדוגמה: "יותם, מה חשבת על מה שניר אמר?"...
ניתן לשאול שאלות שיחממו את השיעור ויעוררו התרגשות, או כאלו שיצננו את הרוחות ויציפו הרהורים או תהיות. ניתן גם לשאול שאלות שאין עליהן תשובה ברורה, כאלה שאפילו אתה כמורה לא בטוח מה התשובה. זה מעורר סקרנות, ומעודד חשיבה ויצירתיות.
דע מה שתשאל
רצוי לבוא לשיעור כשאתה כבר מוכן מראש עם מספר שאלות שהיית רוצה לשאול בשיעור, אשר מהוות למעשה את הציר שסביבו השיעור מתנהל. כדאי לקטלג את השאלות הללו לפני השיעור (כפי שתיארנו לעיל), ואחר כך לבדוק מה עבד ומה לא, ולנסות להבין למה.
וכפי שהזכרנו כאן בעבר, כדאי לתת לתלמידים זמן לחשוב על השאלות – לפחות 5 שניות, לפני שמאפשרים להם לענות.
דוגמאות לקטלוג של שאלות לפי הטקסונומיה של בלום:
Comentarios