מה למדנו מן הקורונה ?

כפי שמסתמן כעת, גם שנת הלימודים ה'תשפ"ב עשויה להמשיך תחת השפעתה הגלובלית של מגפת הקורונה, כמו אחותה תשפ"א. ההנחיות במערכת החינוך עדיין מתעדכנות מעת לעת ע"י הממשלה ומשרדיה השונים, אולם כפי הנראה הקורונה ממשיכה להטביע את חותמה על ההוראה ועל הלמידה.

עכשיו, עם תחילת השנה מחדש אחרי החגים, אולי זהו הזמן לעשות מעין סיכום ביניים: אחרי כשנה וחצי של 'שגרת קורונה' ברמות שונות, כבר ניתן לסכם בזהירות תקופה משמעותית של למידה בצל הקורונה ואולי להיערך לקראת התקופה הבאה עם כמה מסקנות.

הקורונה השפיעה על הרבה מתחומי החיים שלנו, אך אחד התחומים שהושפעו ממנה במיוחד הוא תחום החינוך – במשך כמה חודשים לא הגיעו תלמידים לבתי הספר ובמקום זה הייתה אמורה להתקיים למידה מרחוק. למעשה, זה אולי הניסוי החינוכי הכי נועז שנעשה במדינת ישראל ובעולם.

מה הפסדנו? מה הרווחנו? מה ניתן ללמוד מהניסוי הזה?

אתחיל עם מה שהפסדנו. שני דברים עיקריים קרו במשך שנת החינוך בין 'גלי' הקורונה, בין מרץ 2020 ומרץ 2021. קודם כל, בתי הספר עברו ללימוד מרחוק – חלק מהזמן באופן מוחלט, וחלק מהזמן במידה משמעותית, כחלק ממסגרת הלימודים. שנית, מספר שעות הלמידה ירד משמעותית הן בגלל הצורך בחלוקה מחדש של מערכת השעות (בשל מתווה ה'קפסולות')והן משום שיש גבול כמה שעות ניתן ללמוד מרחוק...

מה הייתה ההשפעה של שני הגורמים האלו על ההישגים של התלמידים שלנו?

למידה מרחוק

במתכונת הלמידה מרחוק ניתן לזהות כמה מאפיינים בולטים. הראשון הוא אי-שוויון בין מגזרים שונים במדינה. לפי הלשכה המדעית לסטטיסטיקה, בתחילת ספטמבר 2020 לכ-24% ממשקי הבית בישראל לא היה ממשק אינטרנט. ב-16% ממשקי הבית בישראל לא היה אפילו מחשב אחד (!). יש משפחות, כמו במגזר החרדי, בהן ניסו ללמוד מרחוק באמצעות הטלפון, אך מאחר שבהרבה מקרים גם מדובר במשפחות ברוכות ילדים – היה קושי לנהל את הלימוד לכמה תלמידים בו-זמנית. משמעות הדבר היא שלרבע מהמשפחות בישראל לא הייתה אפילו היתכנות ללימוד מרחוק.

בנוסף לקשיים הטכניים, למידה מרחוק דורשת הוראה בסגנון אחר – אחרת קשה להתרכז. סגנון למידה שונה דורש לרוב לימוד יותר עצמאי, ומכיוון שהוא היה חדש לתלמידים ובמידה מסוימת יותר מאתגר – הלימוד דרש לא מעט סיוע מההורים. היה צורך לארגן את הלמידה ואת סביבת הלמידה, וגם לפעמים לעזור בתיווך השיעורים והמשימות ובהתמודדות עם התוכן. היכולות הללו אינן קיימות בכל משפחה. במשפחות רבות הכוחות של ההורים היו מושקעים בעיקר בהישרדות (במיוחד בתקופה בה האתגר הכלכלי היה קריטי, כאשר הורים פוטרו מהעבודה או הוצאו לחל"ת), ובמקרים רבים אחרים פשוט אין להורים מן השורה את הכישורים הפדגוגיים הנדרשים או את הידע הטכני לתפעול הלמידה מרחוק.

בנוסף, רוב המורים דיווחו שההוראה מרחוק הייתה בעיניהם פחות יעילה ופחות איכותית מההוראה הפרונטלית.

כל הגורמים הללו מצטרפים למסקנה, שהלמידה מרחוק כמעט בוודאות הגדילה את הפער בין תלמידים מרמה סוציו-אקונומית גבוהה אשר בבתיהם קיימים בדרך כלל התנאים הטכניים הדרושים ללמידה (כמו מחשבים וחיבור לרשת וחדר שקט ללמידה) ולהוריהם יש יותר יכולת לתווך להם את הלמידה, לבין תלמידים ממשפחות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, שבהן הרבה פעמים חסרים הכלים לכך.

כל זה מבלי שהבאנו בחשבון את הפגיעה בעבודה של ההורים שנדרשו לטפל בילדים בבית, ואת ההשלכות הרגשיות השליליות על התלמידים שמבודדים בבית וחסרים להם שירותי הרווחה והתמיכה שבית הספר מציע (כגון: יועצות, פסיכולוגים והיכרות אישית של הצוות החינוכי עם הבעיות והמאפיינים הייחודיים של כל תלמיד). זה גם לא כולל את העלייה בנשירת תלמידים מבית הספר בעקבות המעבר ללמידה מרחוק או נשירה סמויה בחסות המצב החדש.

אין ספק שמכלול הגורמים הללו עשו נזק מצטבר ללמידה ולהישגים.

שעות הלמידה

במהלך חודשי הקורונה תלמידי ישראל איבדו הרבה שעות למידה. לפי דו"ח בנק ישראל, בתש"פ איבדו התלמידים בין 25 ל­-35 ימי לימוד פרונטלי (כ-15% מהלימודים השנתיים). בתשפ"א שרר מצב של אי-וודאות לאורך אחוז גבוה של ימי הלימודים, חלק נכבד מהלמידה התבצע מרחוק ובאופן מצומצם, וגם שם היה הפסד מכובד של שעות למידה.

ממחקרים בין-לאומיים ניתן ללמוד שהפסד שעות הוראה הוא גורם משמעותי לפערים בידע ולנסיגה בהתקדמות הלימודית. בנוסף, השכבות החלשות נפגעו על פי ההערכה בכ-55% יותר מכלל האוכלוסייה. מחקר בהולנד הראה שהלימוד מרחוק לא הצליח לצמצם את הפערים הללו. גם מחקרים בארה"ב הראו על פערים שהתעצמו בין שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות לבין השכבות הנמוכות יותר, שהפסידו עד שנת לימוד שלימה. גם השכבות החזקות חוו פיגור בחומר במתימטיקה (בערך שליש שנה) ומעט פחות מכך בקריאה באנגלית, אבל כל זה בממדים פחותים בהרבה. ההערכות הבין-לאומיות הן שהקורונה פגעה בהישגי התלמידים בהיקף ממוצע שמקביל לכרבע עד כשני-שליש משנת הלימודים, והדבר אמור לפגוע בהכנסת התלמידים בעתיד ברמה שבין 2%­ ל-5% מהממוצע. כאמור, הפגיעה בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות עשויה להיות גדולה אפילו יותר.

לסיכום, לפי דו"ח בנק ישראל, "למדיניות של הפעלת מערכת החינוך בשנים תש"פ ותשפ"א עלולות להיות השפעות ארוכות טווח, אשר יתבטאו בירידת ההכנסה של הפרטים שנפגעו לאורך כל חיי העבודה שלהם ובגידול של אי-השוויון. נוסף על כך, השוני בהיקף שיבוש הלימודים בין ישראל למדינות אחרות ב-OECD אשר הצליחו לשמור על פעילות רציפה יחסית של מערכת החינוך, עלול להגדיל את פערי ההישגים בין השנתונים שנפגעו בישראל למקביליהם ב-OECD".

מכל הנתונים האלו עולה שהלמידה בשנת הקורונה פגעה באופן משמעותי בהישגים הלימודיים של התלמידים והגדילה משמעותית את הפערים של אי-השוויון, וכן למדנו שלפגיעות האלו עלולות להיות גם השלכות כלכליות משמעותיות לטווח הארוך.

האם פשר הדבר הוא שהניסוי הוליד כישלון טוטאלי? האם בצד זה אין נתונים נוספים המשלימים את התמונה? ואולי בכל זאת הרווחנו משהו מהניסוי?

על כך נשוחח בפוסט הבא.