מסביל לפעיל - הקטגוריה השלישית (המשך): לימוד חווייתי

נמשיך לשוחח על הקטגוריה השלישית של דרכי למידה, בדרך מלמידה סבילה ללמידה פעילה. אמנם נכון שבקריאה וכתיבה המוקד הוא בעבודה של התלמיד ואילו המורה כבר אינו במרכז, ואמת היא שהפעולות הללו מהוות שינוי מהותי ולא רק כמותי בסגנון הלמידה, אולם הן רק טרנספורמציה של פעולות שבדרך כלל נעשות בכיתה. מה ניתן לעשות כדי שהשיעור יהפוך למשהו לגמרי שונה, שאינו קיים בשיעורים מסורתיים?

השלב הראשון הוא לימוד יותר חווייתי, זאת אומרת שהתלמידים חווים את מה שהם לומדים ולא רק רוכשים זאת כמידע. הגורם הזה משתנה לפי מורכבות הלימוד.

ניקח לדוגמה שיעור באזרחות, שבו נלמד על השוויון ועל ההשלכות שלו באמצעות משחק: מחלקים את הכיתה באופן שרירותי לשתי קבוצות – אחת של אבירים (עשירים) ואחת של משרתים (עניים). ה"משרתים" צריכים להכין את התפאורה, האוכל והקוסמטיקה ל"אבירים" כדי להכין אותם לנשף. התלמידים שהתמנו למשרתים הפכו חווייתית למשרתים, וזאת הייתה חוויה מאוד עוצמתית. בכל פעם שהתרגיל הועבר בכיתה, המשרתים הגיבו בזעם ומחו ש'זה לא הוגן' בעוד האבירים התפלאו: 'מה לא הוגן – הרי זה התפקיד שלכם?'... התלמידים חוו על בשרם אי-שוויון דרך משחק תפקידים, והתרגיל מאוד חיזק והפנים אצלם את המודעות לחוסר שוויון. רק אחר כך הם יהיו מסוגלים לגשת וליישם את התובנות הללו באופן רציני ומשמעותי במסגרת לימוד ההיסטוריה של המהפכה הצרפתית או בשיעור אזרחות בדיון על שוויון זכויות.

הלימוד כאן פעיל והתלמידים עושים את עיקר העבודה. המורה אמנם בונה מסגרת ונותן הוראות אבל הלימוד הוא מאוד אקטיבי, עמוק ואישי.

במדעים ובמתימטיקה ניתן להציע לימוד חוויתי דרך פתרון בעיות וביצוע פרויקטים מצומצמים או רחבים. במת' לדוגמא ניתן ללמוד סטטיסטיקה דרך משימת סקר בבית ספר: מהו טעם הגלידה הכי אהוב על התלמידים (או כל נושא שמעניין את התלמידים, כל זמן שזה לא פוגעני). ניתן ללמד איך מחשבים ממוצע וסטיית תקן, ואיך מייצגים את זה בטבלה ובגרף. גם כ

אן התלמידים עושים את רוב העבודה, וזוכים להבנה מעמיקה של הנושא. המורה בונה את המסגרת, והתלמידים עושים את העבודה. ניתן אח"כ להשוות את העבודה שנעשתה בכיתה למחקרים סטטיסטיים רלוונטיים מן העיתונות או מהעולם המדעי, אבל התלמידים כבר יבינו את זה ברמה אחרת.

במדעים ניתן לעשות ניסוי, אבל ניסוי שיהיה בו גילוי של משהו חדש, ושהתשובות שלו אינן ידועות מראש. התלמידים נעשים סקרנים ולפעמים אף מופתעים, וכך הם חווים מה זה להיות מדען. הם לומדים מה זה משתנה תלוי ובלתי-תלוי, מה זו היפותזה ואיך עושים ניסוי בצורה כזאת שהוא יבחן רק משתנה אחד. הם בודקים אם ההיפותזה שלהם צודקת. שוב המורה בונה את המסגרת, אבל התלמידים הם שעושים את העבודה, עם הנחייה צמודה. הם חווים 'מדעים' בצורה לגמרי שונה מאשר בשיעור פרונטלי, וגם מפנימים את הרעיונות דרך עשייה.

החלק המאתגר הוא לבנות שיעורים כאלו בצורה ברורה ומלהיבה לתלמידים, כך שבאמת תהיה להם חוויה של חקר ושל גילויים חדשים ומתוך כך יגיעו ללימוד ולהבנה של הכלים המדעיים. זה מחייב הרבה תכנון על ידי המורה כדי שהכל יתבצע באופן מיטבי, אבל אחרי התכנון המורה בעיקר מנחה מהצד והתלמידים עושים את העבודה. אם רוצים דוגמה ניתן לבקר באתר מצויין הפועל כך, לפחות חלקית, בתחום המתימטיקה.

ברמה יותר מורכבת יש לימוד דרך משחקים מעמיקים שלא רק בודקים ידע באופן שטחי, כמו בחידון, אלא מלמדים ומקנים את המושגים באמצעות המשחק או הסימולציה. לדוגמה: במתימטיקה ובמדעים יש אתר עם סימולציות מעולות וקצרות שבעזרתן מלמדים את החומר דרך סימולציה. ברור שהמורה חייב להכין את התלמידים ולערוך היכרות עם המושגים, וגם לחזור על זה אחר כך בשיעור כדי לסכם ולוודא שהתלמידים הבינו, אבל שוב – רוב העבודה נעשית בדרך של גילוי דברים חדשים על ידי התלמידים.

בנוסף, ניתן לתת לתלמידים ליצור תכנים דרך מדיה שתביא ללמידה או לסיכום של הרעיונות והתוכן. הם יכולים להכין מצגות, הסכתים (פודקסטים), סרטים, קומיקס, עיתון וכדו'. זה יכול לשמש כפעילות סיכום ללימוד פרק או ספר בתנ"ך, בשיעורי היסטוריה או אפילו במהלך עיסוק בסוגיה בתושב"ע שבה הם מתבקשים לסכם את התוכן ולהתעמק בדמויות ובקונפליקטים. זה יכול להיות עימות (דיבייט) בנושא טעון באזרחות. זה יכול להיות עיתון על ספר או תקופה שניתן להכניס בו מאמרי דעה, מאמרי סיכום, פרסומות רלבנטיות לתוכן ועוד.

פעילות מעין זו נותנת הזדמנות לסינתזה, יצירתיות, יכולת הערכה והשלכה לתחומים אחרים והגעה למקומות חדשים. כאמור, זהו לימוד משמעותי שבו התלמידים עושים את עיקר הלמידה, משום כך מאוד חשוב שיהיו הנחיות ברורות ומחוון בהיר, בעזרתם המורה והתלמידים יבינו מהן המטרות ומה מנסים להשיג (ועל כך נדבר בפוסט אחר).