מסביל לפעיל – קטגוריה ראשונה

בפעם הקודמת הצענו חלוקה לארבע קטגוריות של לימוד פעיל מול לימוד סביל, לפי מפתח של פשוט-מורכב. השבוע נתחיל בפירוט הכלים בקטגוריות השונות – מן הפשוטים והסבילים יחסית, ועד לדגמי הפעולה המורכבים והפעילים ביותר.

הקטגוריה הראשונה: לימוד פרונטלי קלאסי + השתתפות תלמידים מוגברת

קבוצה זו שומרת למעשה על המסגרת של לימוד פרונטלי – המורה במרכז – עם ניסיון להגביר משמעותית את ההשתתפות של התלמידים. לימוד פרונטלי בדרך כלל מתבסס על שאלות שתפקידן לעודד מעורבות של התלמידים בשיעור.

יש שני קשיים האופייניים לשיטה זו: ראשית, מעטים מבין התלמידים מצביעים (חלקם באופן קבוע), ואם כן רק אחוז קטן של התלמידים משתתף באופן פעיל בלמידה. שנית, המחקר של מארי באד-רו מראה שמורים נוטים לחכות שנייה אחת בלבד לפני שהם נותנים לתלמידים לענות על השאלות, ושוב ממתינים שנייה אחרי תשובת התלמיד כדי לאפשר לתלמידים אחרים להגיב. זה פשוט לא מספיק. צריך לתת יותר זמן לתלמידים כדי לחשוב. אם ממתינים שלוש שניות נוכל להגביר את תשובות התלמידים בסדר גודל של בין 300% ל-700% (!) התלמידים עונים תשובות יותר מורכבות, מעלים יותר שאלות, התשובות מנומקות יותר, יש יותר שיח בין התלמידים ויש מגוון גדול יותר של תלמידים שעונים. כתוצאה מכך, המשמעת משתפרת כי יותר תלמידים שותפים ללמידה, והביטחון העצמי של תלמידים עולה.

הבעיה היא שזה הרגל שקשה ליישם. מורים באופן אוטומטי חוזרים להפסקה של שנייה בין שאלה לתשובה, ושוב – המתנה של שנייה לתגובות התלמידים לתשובה של עמית. כך הם גם קוטפים רק את התשובות של המצביעים הקבועים, וגם מחמיצים את היתרונות הגלומים בהמתנה, על פי מחקרה של באד-רו.

- אז איך פותרים את האתגרים האלו בכיתה , ויותר מכך – בשיעור וירטואלי, כאשר האינטראקציה בין המורה והתלמידים מורכבת יותר ויש יותר נטייה לוותר על ההשתתפות ולהשאיר את התלמידים על MUTE?

להעיר את הרוב הדומם

לגבי האתגר הראשון – הגדלת אחוז המשתתפים: כאשר עובדים באופן מקוון ניתן לתת לכולם לענות באימוג'י פשוט – אגודל למטה או למעלה כתשובה לשאלות פשוטות, וגם כתגובה למענה של תלמיד – מסכימים או לא מסכימים. גם כאן רצוי לתת לתלמידים לפחות שלוש שניות לפני שמגיבים כדי לתת לכולם זמן לענות.

לחלופין, ניתן לנהל רשימה שמית או כרטיסים עם שמות התלמידים, ולשאול שאלות באופן אקראי (או לפי סדר כלשהו) מבלי להתייחס להצבעה של התלמידים. גם כאן רצוי לחכות כשלוש שניות כדי לתת לתלמידים זמן לחשוב.

חוק שלוש השניות

- אבל אם כל כך קשה ליישם הפסקה של שלוש שניות – מה הפתרון?

יש כמה פתרונות. ניתן לתת דקה של רפלקציה אחרי שאלה או דקה של כתיבה שבה כולם כותבים תשובה לשאלה, ואז לשאול תלמידים בעל פה בצורה רנדומלית. זה לא רק מבטיח שלכל תלמיד תהיה הזדמנות, אלא גם מדרבן את כלל התלמידים לחשוב על תשובה לשאלה, מאחר שהם יודעים שיש סיכוי שהם יתבקשו לתת תשובה. אם תלמיד יודע שאותו קומץ קטן של תלמידים תמיד מתנדב לענות – הוא מרשה לעצמו להתעצל...

הערכה עצמית

מעבר לזה, יש טכניקות נוספות שמעודדות השתתפות כוללת.

אפשר לבקש מהתלמידים לכתוב תשובה לשאלה שהועלתה, ולאחר מכן לבצע הערכה עצמית. כדאי לתת לתלמידים רובריקה מאוד פשוטה למשוב עצמי. למשל:

א. האם הבאת נימוקים?

ב. האם ההסבר שלך נכון/משכנע?

ג. האם הבנת את התשובה לעומק?

אחת, שתיים, קבוצה!

ניתן גם להשתמש בשיטה בת שלושה שלבים, שניתן לכנות אותה אחת-שתיים-קבוצה (think-pair-share):

1. נותנים לתלמיד לחשוב על שאלה או לבצע משימה פשוטה;

2. מבקשים מכל זוג לשתף זה את זה במסקנות ולקבל שנייה של משוב הדדי;

3. מבקשים מכל זוג להביא את השיח לקבוצה.

גם כאן ניתן לעשות הערכת עמיתים בצורה יותר מסודרת עם רובריקה מאוד פשוטה לגבי נושא אחד (ניתן לתת הערכת עמיתים הרבה יותר מורכבת, אבל בשלב ראשון נעדיף לפשט את המשימה).

האסטרטגיות האלו (ואלו רק דוגמאות. יש עוד הרבה אפשרויות) מכוונות להשתתפות מוגברת של התלמידים בשיעור. הן לא משנות את אופי השיעור במהותו, אבל בהחלט מהוות שינוי משמעותי ואיכותי בניהול השיעור, משום שהיישום שלהן הופך את התלמידים ליותר פעילים, ולו במעט, אפילו בשיעור יחסית מסורתי ופרונטלי.

והערה לסיום: ככל שהשאלות יותר מורכבות ומאתגרות, עולה איכות ההשתתפות והלמידה באופן משמעותי – אבל זה נושא לפוסט אחר.

ניתן לראות עוד רעיונות בקישור: https://www.totalparticipationtechniques.com/links-to-content