בפעם שעברה דיברנו על ציפיות גבוהות, למה הן חשובות ואיך הן מתבטאות בשיעור. כפי שעולה מן המחקר של פאפאג׳ורג׳ ועמיתיו, תלמידים שחוו בכיתה י' ציפיות גבוהות ממוריהם, השקיעו יותר זמן בשיעורי הבית וקיבלו ציונים גבוהים יותר בכיתה י״ב, ואף התקבלו לאוניברסיטה בשיעור גבוה יותר ביחס לתלמידים שהציפיות מהם היו פחותות. זאת לאחר שהובאו בחשבון ושוקללו גם גורמים אחרים שעשויים להשפיע, כמו הציונים שלהם בתחילת כיתה י', והרמה הסוציו-אקונומית שלהם.
איך הציפיות של המורים הצליחו להשפיע במידה כה רבה?
ניתן לשער שהציפיות עצמן שינו את הערך העצמי של התלמידים, מה שגרם לתלמידים לצפות יותר מעצמם, להשקיע יותר ולכוון את עצמם להישגים יותר טובים. גם היל מוכיח את היעילות של ציפיות גבוהות, ומוסיף שזהו גורם משמעותי המשפיע על האפקטיביות של המורה.
מעבר לכך, המחקרים הללו מראים שציפיות גבוהות אולי לא תמיד מציאותיות, אך הן עשויות ליצור מציאות. הן בונות תפיסה אופטימית יותר לגבי היכולת של התלמידים. ולמרות שהמציאות לא השתנתה - נראה שהאופטימיות מועילה. אולי לא במידה שהמורים ציפו, אבל האופטימיות ה"לא מוצדקת" בהחלט מקדמת את התלמידים.
בנוסף, המחקרים הללו טוענים שהציפיות הגבוהות משפיעות דרך כמה ׳צינורות׳:
משמעת ואקלים כיתתי חיובי המציב דרישות.
פידבק של מורים לתלמידים, אשר מתייחס בעיקר ללמידה ופחות להתנהגות.
משימות מאתגרות.
ניתנות יותר הזדמנויות לתלמיד להצליח.
אבל על איזה בסיס מורים יוצרים את הציפיות שלהם?
במחקרים שצוטטו לעיל נבדקת גם השאלה הזו, ומגיעים למסקנה שחלק מהציפיות בנויות על קריטריונים אובייקטיביים, כמו הציונים של התלמיד משנים קודמות, אבל בנוסף לזה ישנם עוד גורמים שמשפיעים. המצב הסוציו-אקונומי של התלמיד, ההשתייכות האתנית של התלמיד, תיאום מורה-תלמיד בקבוצות אתניות, מגדר ועוד - כל המדדים הללו מאוד השפיעו על הציפיות של המורה.
המחקר של קורטסקי ועמיתיו בדק באיזו מידה יש למורים דעות קדומות על תלמידים. הם הוכיחו שרוב המורים באים עם דעות מוקדמות על תלמידים מרקע שונה, והן באות לידי ביטוי בציפיות שלהם מתלמידיהם. החוקרים גילו שעל פי רוב, תלמידים הבאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך או מקבוצות אתניות שונות, עלולים לעורר ציפיות נמוכות יותר מצד מוריהם. 15% מהמבוגרים, כולל מורים, פיתחו ציפיות יותר גבוהות מתלמידים לבנים מאשר מתלמידים שחורים, ו-55% הגיבו לתמונות של תלמידים לבנים עם רגש יותר חיובי מאשר כלפי תמונות של שחורים. גם ביחס לתלמידים בנים לעומת בנות, לפעמים המורים - ולא תמיד במודע - מצפים להישגים שונים בתחומים שונים.
בנוסף, היחס ליכולת והאם היא דבר קבוע או גורם שיכול להשתנות, תרם גם הוא לדעות הקדומות של המורים.
על פי האמור לעיל, ברור שבסופו של דבר הפערים הללו עשויים להשפיע גם על מידת הצלחתם של התלמידים בעתיד, ואף להנציח את קשייהם ואת מעמדם הכלכלי והחברתי.
אז איך אני כמורה יכול להתמודד עם זה? האם הציפיות שלי נתונות לשינוי?
מחקרים מראים שהציפיות אכן ניתנות לשינוי. לדוגמה, אחד מהמחקרים בחן שלוש שיטות שעשויות להשפיע על הציפיות של מורים. דרך אחת הייתה לשנות את ההתנהגות של מורים, כך שיתייחסו לתלמידים כאילו יש להם ציפיות גבוהות מהם. דרך שניה - להסביר למורים מה עלולות להיות התוצאות השליליות של ציפיות נמוכות. הדרך השלישית הייתה להראות למורים ולשכנע אותם שהציפיות הנמוכות כלפי תלמידיהם התבססו על הנחות מוטעות.
לפי תוצאות המחקר, נראה שניתן לשנות את הציפיות של מורים בכל אחת משלוש הדרכים, אבל ההצלחה באה לידי ביטוי בעיקר כאשר הייתה למורה תמיכה מבחוץ.
תכל׳ס - איך אני מצליח לשדר ציפיות גבוהות לכולם בכיתה?
א. יצירת אקלים כיתתי חיובי אך מציב דרישות, או - משמעת בציפיות גבוהות. וזה כולל:
1. מקום מזמין, חם, ותומך בהתנהגות שמעודדת למידה.
2. שותפות, גיבוש וכבוד אחד לשני בכיתה.
3. עידוד ויצירת שגרות ברורות ומסודרות, שהן באחריות התלמידים.
ב. יחס של כבוד וכנות מול התלמידים:
1. לסמוך על תלמידים ולתת להם אחריות על הלמידה.
2. להכיר את התלמידים וללמוד ליהנות מעולמם הפנימי.
3. להאמין בהם ולתמוך בהם.
4. לכלול בהוראה נושאים שמעניינים את התלמידים.
ג. יעדים פדגוגיים – ציפיות גבוהות:
1. להציב יעדים לימודיים ברורים ומובנים, מאתגרים אבל לא קשים מדי.
2. לתת לתלמידים לבחור ולקבוע יעדים עבור עצמם.
3. יעדי סמארט- smart – ספציפיים, מדידים, אפשריים (ברי עשייה), רלבנטיים, תחומים-מוגבלים בזמן.
4. לחלק יעדים גדולים לתת-יעדים כדי לאפשר חוויית הצלחה.
5. הדגשת שליטה בידע הנלמד וביישום שלו, במקום הדגשת הישגים וציונים.
6. משוב ספציפי על בסיס היעדים ולאור הלמידה שנעשתה, כולל רפלקציה, הערכת עמיתים וכדו׳...
ד. יצירת קבוצות הטרוגניות משתנות:
1. יצירת קבוצות הטרוגניות לעבודה – כשלא מקטלגים את התלמידים מראש נותנים לכל תלמיד את האפשרות לעבוד ברמה שלדעתו הוא מסוגל לעמוד בה, ולא לפי דעה קדומה של מורה.
2. שינוי הרכב הקבוצות בתדירות גבוהה – דבר שעשוי לעזור ביצירת האקלים.
ובשורה התחתונה: ניתן וכדאי להעלות את רף הציפיות שלי מכל התלמידים שלי לרמה גבוהה. זה מצריך מודעות לדעות הקדומות שלי, ולדרך שבה אני מתייחס לכל התלמידים - לימודית והתנהגותית. זה גם דורש גישה אופטימית ביחס לפוטנציאל של כל התלמידים ולהתקדמות שלהם. אם אהיה אופטימי ואצפה מהם ליותר – הם יאמינו בעצמם יותר, ישקיעו יותר ויצליחו יותר.
Yorumlar