יחס אישי בעולם מקוון – הייתכן?

הוראה מרחוק באופן מקוון דורשת הרבה מיומנויות, והראשונה שבהן היא להשתלט על הטכנולוגיה. זהו אתגר לא קטן למורים ולתלמידים (ובכיתות הנמוכות גם להורים), וכמובן הרבה מתשומת הלב מוקדשת לתחום הזה. אף שזה ללא ספק תנאי הכרחי להוראה מרחוק – ברור לנו שהצד הטכני איננו הדבר הכי חשוב בסיפור. הצורך הכי דחוף כעת הוא לתפוס את הלב של התלמידים, להיות בקשר איתם, לתת להם מענה רגשי בתקופה הקשה הזאת ולנסוך בהם מוטיבציה. בלי הקשר האישי עם התלמיד – הסיכוי שמשהו חינוכי-פדגוגי יקרה הוא קלוש.

העובדה שלא נמצאים פיזית בכיתה, מאוד מקשה על הקשר האישי והחברתי בין התלמידים בקבוצה ועל הקשר שלהם עם המורים, ולכן אנחנו חייבים להשקיע בקשרים הללו יותר מאשר בזמני שגרה.

אבל איך יוצרים קשר אישי עם התלמידים כשנפגשים בעיקר באופן מקוון?

תורת ההתייחסות – על רגל אחת:

א. הדבר הכי בסיסי זה להגיד להם שלום בתחילת השיעור ולתת לכך פן אישי. בשיחת וידאו התלמידים אכן רואים את המורה ושומעים אותו, אך חשוב שתהיה גם לתלמידים הזדמנות להרגיש שמישהו שומע אותם. לכן כדאי שנגיד להם בכל מיני דרכים שאכפת לנו מהם ונשדר להם שאנו חושבים עליהם ומתגעגעים אליהם, ובמקביל – ניתן לכל אחד מהם את ההזדמנות להגיב ולהתבטא בדרך שמתאימה לו – בעל פה או בכתב, בהודעה פרטית או בפורום הכיתתי.

ב. נהייה יותר רגישים כלפי הרגשות של התלמידים במהלך שיעור מקוון. אם נרגיש שמישהו מדוכדך או מעוצבן כדאי לברר מה קורה איתו, ואם הדבר לא מתאפשר במהלך השיעור – נוכל להתקשר אליו באופן פרטי אחר כך.

ג. רצוי שהמחנך יקדיש שעה בשבוע לטובת סבב טלפוני בין התלמידים. נשאל אותם מה שלומם, איך הם מסתדרים בתקופה הזאת, מה מצב הרוח שלהם, מה קשה להם. נברר איך הולכת הלמידה והאם יש להם את כל הכלים והאפשרויות לעבוד בבית (ציוד לימודי וטכני וכדומה), על מנת שנוכל למסור את המידע הזה הלאה, לפי הצורך, להורים או למורים מקצועיים.

ד. בסבב הזה ובכלל – רצוי לתת לתלמידים ולהורים פידבק חיובי אפילו על דברים קטנים. כדאי 'לתפוס אותם' כשהם עושים משהו באופן מוצלח במיוחד (או יותר טוב מהפעם הקודמת שלהם), ומיד להגיב לכך באופן אוהד. תגובה כזו עשויה להפתיע לטובה גם את התלמיד וגם את המורה; זה יכול לשפר את המוטיבציה של התלמיד, את היחס שלו כלפי המורה, וגם את הגישה של המורה אליו; הדבר יעביר מסר לתלמיד ולהוריו שאנחנו באמת שמים לב אליו ומעריכים את ההשתדלות שלו.

ה. לעיתים דווקא אחד המורים המקצועיים או איש צוות אחר (כמו יועצים חינוכיים או רכזי שכבה) עשויים להוות 'מבוגר משמעותי' עבור תלמידים מסויימים. לכן - אף שהדבר מצריך ארגון ברמה הבית-ספרית – ניתן לחלק את התלמידים בין המורים המקצועיים, על מנת שגם הם יעשו סבב ויתקשרו לתלמידים לשאול מה שלומם ואיך ניתן לעזור להם בתקופה המאתגרת הזאת. רצוי גם לפתוח ערוצי תקשורת לתלמידים המעוניינים ליצור קשר עם המורים ואנשי הצוות, ולפרסם באופן מסודר מהן דרכי ההתקשרות המועדפות על כל מורה, באילו שעות ניתן לפנות בטלפון וכדומה.

ו. אם תלמיד לא משתתף בשיעורים חייבים להתקשר ולהבין מה הבעיה ואיך ניתן לשנות את זה. אי-השתתפות היא למעשה מסר עוצמתי מהתלמיד.

הצעות נוספות להעשרת היחס האישי ולהעמקת הקשר:

1. אולי כדאי להתחיל יום לימודים עם מפגש כיתתי – לאו דווקא לימודי. נפתח את הבוקר בלשאול מה שלום כולם, ונקדיש את השיעור הראשון לפעילות גיבוש קצרה, במטרה להעמיק את הקשר בין התלמידים וגם את הקשר שלהם עם המורה. כך אולי נצליח לפצות במעט על האתגר שביצירת קשר אישי-אנושי במסגרת המפגש הווירטואלי.

2. ניתן להעביר מסר אישי לתלמידים בטקסט או כקטע וידאו, ובו נשתף מעט במה שעובר עלינו. לאחר מכן ניתן גם לתלמידים הזדמנות לשתף אותנו או את הקבוצה במה שקורה בחיים שלהם. גם זה עשוי לעזור להעמיק את הקשר ולגבש את הקבוצה.

3. ניתן לעשות כל יום "מדידת חום" רגשית, ולבדוק מה מצב הרוח של כולם. אפשר לעשות זאת באמצעות שימוש באימוג'י – כל אחד יסמן אגודל למעלה או למטה, פרצוף מחייך או עצוב או כל סימן אחר שישקף את הרגשתו – או בטקסט קצרצר (אפשר גם לקבוע מראש כמה מילים לפחות כל תלמיד צריך לכתוב). כך אנחנו משדרים לתלמידים שאיכפת לנו מהם, ונותנים להם הזדמנות להביע את עצמם. בנוסף, הדבר יאפשר לנו להעריך מה באמת מצבם, וגם כאן – אם מתברר שיש מי שזקוק לתמיכה ועידוד, נוכל להתקשר ולברר מה קורה ומה ניתן לעשות.

יש מורים שנותנים לתלמידים למלא טופס יומי באמצעות google forms (בקישור זה ניתן לראות דוגמה באנגלית) כדי לקבל תמונה יותר רחבה. הטופס שואל מה שלומם, איך מתקדמת הלמידה, האם יש מורה שהם רוצים שיתקשר אליהם וכדו'. אפשר גם לכלול בטופס שאלות כמו: מה התוכנית היומית שלך ללמידה, ומה התוכנית היומית שלך לפעילויות של כיף, יצירה או תחביבים?

4. כדאי ליצור 'חברותות' (למידה בזוגות) או לארגן את הכיתה ליחידות קטנות של תלמידים שלומדים ביחד, מסבירים זה לזה, בוחנים זה את זה ויוצרים פרויקטים משותפים. מומלץ אפילו ליצור זוגות שישחקו ביחד או לתת להם לפתור אתגרים או חידונים במאמץ משותף, כדי לחזק את הקשרים האישיים בין התלמידים ולבסס את הכישורים החברתיים שלהם.

אפשר גם להקצות לכל תלמיד 'זוג ברזל', ולתת לכל אחד אחריות לבדוק על בסיס יומי מה שלום החבר שלו. כל זוג יכול ליצור קשר בטלפון, בהודעות או באופן אחר, ובמידת הצורך – לעדכן את המחנך.

ניתן ליצור משימות קבוצתיות באמצעות Whatsapp או בחדרי 'זום' (breakout rooms), שבמהלכן התלמידים נדרשים לתקשר זה עם זה, לשאול זה את זה שאלות או לגבש עמדה משותפת.

5. רצוי לכלול את ההורים בתהליך – אם באמצעות אי-מייל שבועי, בקובץ וידאו ששולחים לכולם או בטלפון (במידת האפשר). בנוסף, רצוי להשאיר להורים ערוץ תקשורת פתוח – מתי ואיך הם יכולים להתקשר לכל מורה.

6. כתיבת יומן או כתיבה יצירתית עשויה להיות דרך מעולה עבור תלמידים להביע את דעתם ולזהות מה הם מרגישים, וגם לתת להם הזדמנות לתקשר את זה בצורה קצת פחות מאיימת.

וכמה מילים לסיום:

כל הדברים שהזכרתי כאן בבלוג לפני שנה בנוגע לקשר אישי בכיתה – רלוונטיים גם בכיתה מקוונת. אנו מוכרחים להקדיש זמן להיכרות דו-צדדית, כדי להפנים שיש שם בן אדם מעבר למסך ולא רק מורה או תלמיד.

עבודה על הקשר האישי בתקופה הזאת היא משימה מאתגרת וחיונית, שעשויה להניב פירות גם בחיזוק הקשר עם הכיתה, גם בשיפור המצב הרגשי של התלמידים וגם בעזרה בתפקוד הלימודי שלהם. זה אמנם דורש מאיתנו זמן, לעיתים על חשבון ההספק הלימודי, אבל שווה כל דקה.