כללים לכללים #2

עם פתיחת השנה אנחנו מחדשים את הבלוג, וראשית לכל – נברך את כולכם בשנת לימודים פורייה ומוצלחת. בסבב הזה נחזור לעסוק בנושא המשמעת, והפעם ניתן כמה הרחבות והבהרות לפוסט כללים לכללים שפרסמנו בעבר (גם אם כבר קראתם – כדאי לעבור עליו שוב ולרענן את הזיכרון).

בחירת כללים

חייבים לוודא שהכללים שאנו בוחרים הם כללים שמונעים הפרעות בכיתה, ולא עצות טובות כמו "תחלום בגדול", "תשתף אחרים", "תהיה אכפתי" וכדומה. כל אלו הם רעיונות חשובים ורצוי לעודד אותם בשיעורים, אבל הם לא כללים. אני חייב לבחור כללים שהם קריטיים לניהול הכיתה שלי ושהם ברי-אכיפה. עצות מעין אלה אינן קריטיות לניהול הכיתה, ואין גם דרך לאכוף אותן.

איך בוחרים את הכללים הכי חשובים?

באתר של מיכאל לינדן – "ניהול הכיתה החכמה" (smart class management), הוא מציע כלי עבודה פשוט:

· ציירו ריבוע באמצע דף. הריבוע מסמל כיתה שבה התלמידים מכבדים אחד את השני, מקשיבים אחד לשני ולומדים.

· מסביב לריבוע ציינו התנהגויות של תלמידים, אשר עשויות להפריע לשיעור אידיאלי בכיתה כמו זו שהזכרתי קודם (חשבו תיאורטית, והיעזרו בניסיון שלכם כמורים או כתלמידים...).

· אחר כך תצמידו את רשימת הכללים שיש לכם בפועל אל כל ההתנהגויות המפריעות, ותבדקו לגבי כל הפרעה – האם היא מתייחסת לכלל כלשהו, ולאיזה מן הכללים היא מתייחסת.

· מַספּרו את הכללים. האם יש התנהגויות שאינן נכללות בכללים? האם יש כללים מיותרים? האם יש צורך להוסיף כללים חדשים? האם הם נחוצים?

· עכשיו אתם בוחרים (או יוצרים) את הכללים שמתייחסים להתנהגויות שהכי מפריעות ללמידה והכי פוגעות ביכולות של התלמידים ובתפקוד שלהם. הכללים הם החומות שמגינות על כיתה מתפקדת, לכן הם קריטיים.

כמה כללים לבחור/ליצור?

ייעצנו בבלוג הקודם שלא לצמצם את הכללים לחמישה. עבור כיתות התיכון אפשר ליצור קצת יותר כללים, אבל לא הרבה יותר – אחרת הכללים יאבדו את האפקטיביות שלהם, ויהיה קשה לעקוב אחריהם ולאכוף אותם.

הצגת כללים – תיארנו כמה דרכים לתאר כללים וליצור אותם. שיטה נוספת שבה ניתן להציג כללים, היא להציג ולהדגים גם את ההתנהגות הלא מקובלת ואת ההשלכות שלה, וגם את ההתנהגות המקובלת. ניתן להדגים לתלמידים, או לתת לכמה תלמידים להדגים לשאר הכיתה. זה גם יכול להיות משעשע, וגם עשוי להגחיך את ההתנהגויות הלא מקובלות, מה שאולי ירתיע תלמידים מלהתנהג כך בעתיד.

כך או כך – חייבים לוודא שכל תלמיד מבין את הכללים עד הסוף!

בהירות בכללים – אין צורך להכביר במילים עד כמה חשוב שהכללים יהיו ברורים, בהירים, 'שחור על גבי לבן'. הכללים חייבים להיות מנוסחים כך שלא יהיה ספק – בין למורה ובין לתלמיד – אם כלל מסויים הופר או לא.

למשל: 'לא לדבר בטלפון במשך השיעור' הוא כלל גרוע ומוביל לוויכוחים שלא ניתן לצאת מהם (- "לא דיברתי..." - "כן דיברת...") חייבים לנסח כלל פשוט: 'אין טלפונים בכיתה', בצירוף השלכות ברורות כגון: 'אם אני רואה טלפון בכיתה – הוא יישמר במשרד עד שההורים שלך יבואו לאסוף אותו'... הכלל וההשלכה מבהירים את הציפיות. כלל כזה מונע ויכוחי סרק ובזבוז זמן. אם ראיתי טלפון – לקחתי אותו. הבהירות הופכת את הכללים ואת ההשלכות לברי-אכיפה. הם גם נותנים מסר שאתה כמורה יודע בדיוק מה אתה רוצה, ושיש לך את היכולת ליישם את זה.

בנוסף, המהלך הזה מעביר את האחריות לתלמידים. אם הם יודעים את הכללים היטב והכל ברור להם, ובכל זאת בחרו להפר אותם – רק הם אחראים לכך, ועליהם לשאת את ההשלכות. כך הם ילמדו לקחת אחריות.

השלכות – פחות חשוב מה הן ההשלכות; הדבר היותר משמעותי הוא עצם העובדה שיש השלכות ברורות, מובנות ומשמעותיות לתלמידים, ושהן ניתנות לאכיפה.

אין צורך לשוב ולהדגיש כמה חשוב להיות עקביים באופן מוחלט ביישום ההשלכות. לא רוב הזמן, אלא מאה אחוז מהזמן! אחרת התלמידים יבינו מיד שאתה לא רציני...

גם אם הכיתה היא מאוד טובה והתלמידים משתפים פעולה יפה בתחילת השנה, חשוב ליישם את ההשלכות מיד כשיש הפרות של כללים. אם לא – רוב הסיכויים שהכיתה תהפוך לפרועה ומבולגנת, ואז יהיה הרבה יותר קשה להחזיר אותה לתלם, למצב של לכיתה לומדת. אם ילד מצטיין מועד, 'מזגזג' או 'מפספס' – חשוב ליישם את ההשלכות. חייבים להיות עקביים במאת האחוזים.

בנוסף, ההשלכות חייבות להיות תגובה מכנית, נטולת כל רגש. אתה לא מטיל השלכות כי אתה 'מעוצבן', אלא כי בתוך המיקרו-קוסמוס, בכיתה שלך – ככה העסק עובד. יחס כזה יחסוך למורה הרבה עצבים וכעס, ימנע עלבון ובושה מהתלמידים וגם יקל הרבה על תהליך התיקון. אז לא לכעוס ולא להתעצבן, אלא לפעול לפי ההשלכות. כשאתה מיישם השלכות – לעשות זאת ברוגע ובקור רוח: ברור לך ולתלמידים מה הם עשו, ומה ההשלכות של מעשיהם.

למחרת זהו יום חדש: אתה לא מזכיר מה שהיה, ולא מצפה שיפרו שוב את הכלל. כל יום הוא יום חדש.

נציין, שמומלץ להודיע להורים את הכללים ואת ההיגיון שמאחוריהם, כדי שהם יהפכו להיות שותפים שלך בענין.

משוב חיובי

בנוסף – ולא פחות חשוב מהצגת ההשלכות השליליות, כפי שהזכרתי ברשומה הנ"ל – חייבים לייצר תגובות חיוביות כשדברים הולכים טוב. "תתפוס" את התלמיד כשהוא מתנהג יפה ותחייך אליו, תשבח אותו, תתקשר להורים לומר משהו טוב – כל זה עשוי לחזק את ההתנהגות הטובה והרצויה. היעד העיקרי הוא לקדם את התלמידים כך שהם ירצו מעצמם להתנהג כראוי, ולא רק להפחיד אותם באופן שימנע מהם להעז לחרוג מהכללים. כדי לעשות את זה חייבים כמובן גם לחזק התנהגות טובה, ובנושא הזה נדון ביתר פירוט בפוסט הבא.

כל הזכויות שמורות לעמותת תפארת אורות.