מורים והורים – הזדמנות לשותפות

פגישות עם הורים עלולות להיות מתכון ל'סיר לחץ' עבור המורים וההורים כאחד. המורים חשים שההורים מאשימים אותם בכל הקשיים של ילדיהם, ומנגד – ההורים חוששים שהילדים שלהם נתפסים בעיני המורים כטיפשים, לא-יוצלחים, כישלון...

איך אפשר לנווט את הקשר עם ההורים כך שהוא יהפוך לשותפות של ממש בניסיון לקדם את התלמיד, במקום להוות מתכונת ידועה מראש של שיפוטיות דו-כיוונית והאשמה הדדית?

פותחים בטוב

כדאי בתחילת השנה לתפוס את התלמיד כשהוא עושה משהו טוב – השתתפות בשיעור, שאלה מעניינת, התנהגות נעימה עם חברים וכדומה – ומיד לשתף את ההורים. קודם כל זה יפתיע את ההורים – הם אולי מצפים לשמוע מהמורה דווקא על בעיה או קושי שה'תכשיט' שלהם גרם. שנית, זה יפתיע את התלמיד לטובה, משום שבדרך כלל לא עולה על דעתו שהמורה יתקשר להורים כדי לדווח על משהו חיובי שישאיר אצלם הרגשה טובה. זו גם דרך להרגיע את החששות של ההורים.

אספת הורים – כלי רב עוצמה ליצירת שותפות

גם באספת ההורים חשוב להתחיל בנקודה חיובית, ולבנות את השיחה בצורה שתשדר שאתם השותפים של ההורים במשימה הזו – לקדם את התלמיד. שיחה מסוג זה מתנהלת ללא אמירות שיפוטיות. משפטים כמו: "הילד שלכם הוא בלתי אפשרי" מייצרים מחיצה ביניכם ובין ההורים, ומאמתים את חששותיהם מהמפגש. ניסוח ענייני ולא שיפוטי (למשל: "קשה לילד שלכם להתרכז בשיעור ולכן הוא מפריע, מה עזר לו בעבר?") עשוי להוביל לאמפתיה ושיתוף פעולה מצד ההורים, משום שהוא מלמד שגם המורה רוצה לקדם את הילד שלהם ולסייע לו.

בנוסף, כדאי להכין מראש כמה רעיונות שיכולים לתקן או לשפר את המצב, כגון: אמצעים להשלמת החומר שנלמד בכיתה, הנחיה להשלמת שיעורי הבית או מתן הזדמנות למבחן חוזר. ניתן גם להמליץ על שיעורים פרטיים, לחלק להורים טקסט ללימוד משותף עם הילד, טבלת עזר לסיוע בקשיי קשב וריכוז וכדומה.

מקצועיות ושיתוף

חשוב שאספת ההורים תשדר מקצועיות. צריך להתלבש בצורה ייצוגית, ולדאוג שהכיתה נראית נקייה ומזמינה ללמידה. אולי כדאי להכין מצגת או פינת למידה שיוכלו לשקף מה מלמדים ולמה, מה הן הדרישות מן התלמידים, מועדי המבחנים וכדומה. כדאי להראות דוגמאות לעבודות של התלמידים בשיעור או להציג בהזדמנות זו את הפרויקטים שנעשו. במקרים רבים אין להורה מושג מה קורה בשיעור, וזו הזדמנות טובה לשתף ולהלהיב אותו.

הכוונה

קצת קשה להבין כיצד הורה שאולי כבר עבר את גיל הארבעים מצפה ממורה בן עשרים פלוס לספק פתרונות ולתת עצות, אך פעמים רבות ההורים מצויים בחרדה – הם חסרי אונים מול הקשיים של ילדם, והמורה או מחנך הכיתה הוא איש המקצוע שאליו הם פונים ועליו הם סומכים. המורה מצידו חייב לגייס את ההורה להיות שותף לפתרון הקושי, ולא לראות עצמו כקרבן (או כ'איוב', שמרגיש שהילד שלו הוא האסון שלו). לכמה מן ההורים זה רעיון לגמרי זר, אשר מצריך תהליך של לימוד והפנמה ואולי גם הדרכה הורית מצד המחנך.

בנקודה זו רצוי לכוון את ההורים לחשיבה פרגמטית ואולי אף יצירתית. צריך לשאול: "מה ניתן לעשות כעת?" (במקום: "למה הילד שלנו לא לומד?") או לפחות לפתוח בסיעור מוחות – מה נוסה בעבר, מה עובד בדרך כלל אצל התלמיד, מהם היעדים ומהי הדרך שעשויה להביא אותו להצלחה.

מפתח לקשר

בתחילת השנה רצוי לפתוח ערוצי תקשורת עם ההורים: לוודא שפרטי ההתקשרות ידועים, ולהבהיר מהן ההעדפות של המורה ליצירת קשר ומה מידת הזמינות – בטלפון, בהודעת WhatsApp ואולי בדואר אלקטרוני.

כאשר תלמיד מתקשה מאד – אספת ההורים עשויה להיות הנחת היסודות לשיתוף פעולה רציף ואינטנסיבי עם ההורים. במקרים אחרים, תהווה אספת ההורים נקודת ציון לתיאום ציפיות עם ההורים, לעדכונים הדדיים ולשמירה על קשר.

ובשני משפטים: הקשר עם ההורים יכול וצריך להיות בסיס לשותפות רבת עוצמה בכל הנוגע לקידומו של התלמיד. אספת ההורים זו הזדמנות פז לגייס את ההורים כשותפים – חבל לפספס אותה.