שאלות (חלק ג') –ושאינו יודע לשאול: מעבדה ליצירת שאלות.

חג הפסח הוא חג של שאלות. סיפור יציאת מצרים אמור להתקיים דרך דו-שיח של שאלות, וכפי שרואים ב'מה נשתנה' – דווקא שאלות של ילדים. על פי התלמוד, מטרתו של ליל הסדר היא לעודד שאלות של ילדים בכך שהוא מנחה אותנו לנהוג כל מיני מנהגים 'מוזרים'. מן התלמוד עולה כי עיקר המצווה הוא שהילדים שואלים שאלות מעצמם.

לכן, הפעם נהפוך את הקערה על פיה, ובמקום להתעסק בשאלות של מורים – נעסוק בשאלות של תלמידים, ובשאלה הגדולה איך אפשר ללמד אותם לשאול שאלות טובות.

תהליך הוראה מסודר לפיתוח ושאלת שאלות של תלמידים, מציע הזדמנות לטפח חושבים עצמאיים וביקורתיים. דן רוטשטיין ולוז סנטנה בספרם "עשה רק שינוי אחד[1]" מציעים שיטה שבאמצעותה ניתן ללמד תלמידים לשאול שאלות. לאורך התהליך, התלמידים מתאמנים בשלוש מיומנויות עיקריות:

· חשיבה מפוצלת – היכולת ליצור מגוון של רעיונות ולחשוב בצורה רוחבית ויצירתית.

· חשיבה מתכנסת – היכולת לנתח ולעשות סינתזה של ידע או רעיונות כדי להגיע לתשובה.

· מטא-קוגניציה – היכולת לחשוב על עצם החשיבה והלמידה שלך.

בשיטה שלהם ששה שלבים:

1. המורה יוצר מוקד לדיון – רחב בתוכן, אך קצר במלל – שישמש קרש קפיצה לגירוי שאלות של תלמידים (זה בעצם סוג של כותרת).

המיקוד מתפקד כ'טריגר', וכגורם מניע לשאלות של התלמידים. הוא עמדת פתיחה או נקודת מוצא. הוא לא שאלה. זהו מעין פתיח קצר, ממוקד אבל פתוח, אמור לעורר ולעודד חשיבה, מבלי שהמורה יספק הכוונה לתשובות.

דוגמאות למיקוד כזה: "הבחירות שאנחנו עושים"; "מביסים את חרדת המתמטיקה"; "תוכו של תא"; "התעללות מוצדקת?"

מכאן והלאה התהליך הוא בעיקר של התלמידים, כאשר המורה משמש כמנחה.

2. התלמידים עוברים תהליך של יצירת שאלות, ובו נעזרים בארבעה כללים:

א. צריך להעלות כמה שיותר שאלות אודות הנושא.

ב. לא דנים בשאלות, לא שופטים אותן ולא עונים עליהן.

ג. כותבים כל שאלה מילה במילה.

ד. הופכים כל אמירה – לשאלה.

3. מתרגלים – שאלות פתוחות מול שאלות סגורות:

א. המורה מסביר בפעמים הראשונות את ההבחנה בין שאלות פתוחות וסגורות.

ב. התלמידים מקטלגים את כל השאלות שהעלו כ'סגורות' או 'פתוחות'.

ג. תרגול: ממירים את השאלות הפתוחות לשאלות סגורות, ולהיפך.

4. התלמידים מעריכים ומדרגים את השאלות.

א. המורה מדגים, ואחר כך התלמידים מתדיינים ביניהם על השאלות ומשווים את דרגת הפוריות של השאלות השונות.

ב. התלמידים מבצעים הערכה: אילו מבין השאלות שהעלו הכי מעניינות אותם? מה היו השאלות הכי רחבות? אילו שאלות היו המשמעותיות ביותר ואילו הכי קידמו את הדיון בנושא?

ג. בוחרים את שלוש השאלות המועדפות מבין כל אלו שהעלו התלמידים סביב הנושא. ניתן לעשות זאת בקבוצות קטנות, ולאחר מכן נציגי הקבוצות יסבירו וינמקו את בחירותיהם במליאת הכיתה. לבסוף אפשר להכריע באמצעות הצבעה, למנות שופטים שיפסקו או לנקוט בכל אסטרטגיית בחירה אחרת על מנת להכתיר את שלוש השאלות הטובות ביותר.

רצוי לבחור לפני הדיון קריטריונים לשאלות מועדפות, אשר מותאמים למטרת השיעור. למשל: אילו שאלות הכי מעניינות? על אילו שאלות ניתן לקבל מענה? אילו שאלות יעזרו לי לתכנן מחקר ולקבל תשובות? אילו שאלות יעזרו לי למקד את המחקר?

רצוי שהקריטריונים יהיו פשוטים אבל יתנו הדרכה ברורה, על מנת שהתלמידים יוכלו להגיע להכרעה. השלב הזה מאתגר, משום שהוא דורש עידוד לחשיבה ביקורתית.

5. המורים והתלמידים מחליטים ביחד על השלבים הבאים:

א. כיצד להשתמש בשאלות שנבחרו?

בונים תוכנית איך להשתמש בשאלות. התוכנית תלויה במטרות: האם השאלות אמורות להוות הקדמה לנושא ונקודת פתיחה לדיון? האם הן אמורות לעזור לבחור נושאים, לחקור ולתכנן ניסויים? האם השאלות אמורות ליצור שיעורי בית לתלמידים? האם השאלות אמורות לעזור בתכנון הסיכום של יחידת לימוד? האם הן אמורות להבהיר מה מובן ומה לא בנושא שכבר נלמד, או דווקא להטרים ולהכווין את הלימוד ביחידה הבאה?

האם מטרת השאלות היא לסייע בתכנון מצגות, בהזמנת ראיונות של מומחים מבחוץ וכדו'?

ב. מה התהליך הנצרך לשם מציאת תשובות לשאלות? מהם השלבים או הכלים הנדרשים?

6. התלמידים מבצעים רפלקציה: מה הם למדו, איך למדו את זה, ואיך יישמו את זה בעתיד?

כדאי להקדיש לזה לפחות רבע שעה. ניתן להתחיל בקבוצות קטנות ואח"כ לעבור לדיון כיתתי.

א. המורה שואל את התלמידים על התהליך שלהם.

ב. התלמידים נותנים שמות לכל חלק בתהליך ומה הם למדו ממנו.

ג. התלמידים מפרטים איך הם למדו את זה.

ד. התלמידים מספרים מה השתנה אצלם בהבנת הנושא אחרי כל התהליך של העלאת שאלות ובחירת השאלות הכי פוריות.

ה. התלמידים מסכמים כיצד הם יכולים ליישם בעתיד את מה שהם למדו לאורך התהליך הזה.

היתרון הגדול בכל התהליך והשינוי המשמעותי הוא שמעבירים את האחריות לתלמידים, והם חייבים להתחיל לשאול את השאלות. זה לגמרי משנה את הדינמיקה בכיתה, מעורר את הסקרנות ומעודד את המעורבות של התלמידים בשיעור.

[1] Dan Rothstein and Luz Santana (2011) Make Just One Change: Teach Students to Ask Their Own Questions. Harvard Educational Press.