לימוד 'מת' או מאפשר העתקה?

האם יש סיכוי שמה שאני מלמד בכיתה ייזכר ויהיה שימושי בחיים? לימדתי משהו חשוב, משמעותי ונפלא – האם התלמיד שלי יהיה מסוגל עכשיו לקחת את מה שנלמד וליישם אותו בהקשר אחר? אם הוא לא יכול – הרי שהלימוד ה"חשוב" לא שווה הרבה, בעצם. הוא נשאר מוגבל בתוך הקונטקסט המקורי, בשיעור, ואינו פנוי לשימוש בחיים עצמם. למעשה הוא לימוד 'מת'...

אחד מהאתגרים הקשים בהוראה הוא העתקת הנלמד מנושא אחד לנושא אחר – הסקת מסקנות ופיתוח תובנות חדשות, והעיקר – יישום של הידע והמיומנויות שנרכשו או תרגומם לתחומים שונים. לעניין הזה יש משמעות מכרעת בלמידה: היכולת שלי להעביר את מה שלמדתי מהקשר אחד להקשר אחר, אומרת שאני יכול לארגן את הידע שלי מחדש, ולהפוך אותו לרלבנטי ומשמעותי. זה גם מלמד על הבנה אמיתית.

אולם, מחקר שבחן את הנושא הראה שרוב הפרטים הנלמדים נשארים נעולים בקונטקסט שבו הם נלמדו. את זה אפשר וצריך לשנות. אחרי הכל – המטרה האמיתית של בית הספר היא להכין את התלמידים לחיים, לא רק למבחן שיתקיים בעוד שבועיים...

יש כל מיני סוגים של העתקת לימוד. אני יכול להעביר את הידע שלי להקשר קרוב מאוד למה שלמדתי בכיתה, או לנושא שהוא דומה אך שונה, דבר המצריך הבנה יותר עמוקה. ברמה הגבוהה ביותר, אוכל להעתיק את מה שלמדתי לנושא שונה לחלוטין מההקשר המקורי. תיתכן גם העתקה שלילית, כאשר אני מעתיק הבנה מהקשר אחד לשני בצורה לא נכונה.

כאמור, אחד האתגרים הקשים בהוראה הוא ללמד את התלמידים להעתיק את הנלמד להקשרים שונים וחדשים, והאתגר הנוסף הוא לעשות זאת בדרך נכונה ויצירתית.

לדוגמה: בשיעור מדעים אני מלמד תהליכים של ניסוי. האם התלמיד מסוגל כעת ליישם את התהליכים האלו במצבים חדשים, או שהוא 'תקוע' משום שהוא מסוגל ליישם אותם רק על המקרה המסוים שנדון בשיעור? אם, דרך משל, אני מלמד איך מתפתח וירוס – האם יוכלו תלמידי לחשוב על סוגים אחרים של נגיפים וליישם גם לגביהם את הידע והכללים שלמדו, או שהם יודעים רק לחזור על הדברים כמו תוכי ומסוגלים ליישם את הידע שרכשו רק במקרה הספציפי שבו עסקנו? האם הם יכולים להשוות את אופן ההתפתחות של נגיף להתפתחותם של זיהומים אחרים, או לדרך התפתחותו של תא מסוג אחר? כאן עומדים התלמידים במצב חדש ומאתגר, בו עליהם ליישם בתחום מקביל את הידע שנרכש בכיתה או להשליך ממנו על תחומים אחרים.

דוגמה נוספת: אני מלמד את היסודות של כתיבת פיסקה במסגרת שיעורי לשון והבעה. למדנו שפיסקה מצריכה הקדמה, נימוקים וסיכום. השאלה היא האם התלמיד יכול ליישם את המבנה הזה של כתיבה גם במסגרת שיעור היסטוריה או ספרות ולא רק במקצוע 'לשון', או שנשמע אותו תוהה (כפי שאכן אנו שומעים לא פעם): "מה הקשר בין לשון להיסטוריה?"... האם הלימוד הזה תקוע במקום שבו הוא נלמד (במקרה הזה – בתוך המקצוע שמוגדר 'לשון', 'הבעה' או 'עברית') ללא אפשרות ויכולת להעבירו למקום אחר? ואולי הידע הזה נלמד ונגנז?

ובאופן יותר מאתגר: האם התלמיד מסוגל להעתיק כעת את המיומנות שרכש, גם למקצועות שנראים לכאורה הרבה פחות קשורים להבעה, כמו: תורה שבעל פה, מדעים ואפילו מתמטיקה, או שזו קפיצה גדולה מדי עבורו? האם הוא יכול לתרגם זאת להרצאה, ל'מַעֲמָת' (דיבייט) או לאופנים אחרים של הצגה בפני אחרים?

כפי שאמרנו, היכולת הזו להעביר את מה שלמדתי לנושאים אחרים באותו תחום או לתחומים אחרים, מבטאת גם הבנה עמוקה של הנושא שנלמד או המיומנות שנרכשה. לימוד שטחי שנשאר בתוך התחום המקומי מצביע על הבנה מוגבלת, וגרוע מכך – הוא לא נותן לי ליישם את מה שלמדתי על דברים אחרים.

אז איך אני כמורה יכול לאפשר ולעודד העברה או העתקה?

1. התמקדות ברעיונות המצויים בלב המקצוע וניתנים להעתקה בקלות יחסית. כשתלמידים מבינים את העקרונות המארגנים ולאורם הם בונים את המיומנויות והידע בנושא – יותר קל להם לבצע הכללות או להעתיק את הידע שלהם לתחומים אחרים. כמה דוגמאות: במדעים ניתן ללמוד איך לבודד משתנים וכך ללמוד אילו מסקנות ניתן להסיק ממחקרים שונים. במתמטיקה ניתן ללמוד את עקרונות הסטטיסטיקה וליישם אותם בניתוח מאמרים ודו"חות בסוגיות שונות. בספרות ניתן ללמוד על אפיון דמות – מה צפוי ומה מפתיע? לאחר מכן ניתן ליישם את הכלים והמסקנות בסיפורים נוספים, ביצירות מסוגות אחרות ואפילו בניתוח דמויות של אנשים בחיינו האישיים.

2. מורים יכולים באופן מפורש לחבר את הנקודות בין הרעיונות שבלב המקצוע הנלמד לבין התחומים האחרים, או לבקש מהתלמידים לעשות זאת. למשל: אם לומדים על המהפכה הצרפתית ועל הסיבות למרד האזרחי, ניתן להשוות זאת למחאות אזרחיות שמתרחשות היום בעולם (בארץ, בארה"ב או במקומות אחרים) או לשאול את התלמידים: מה דומה, מה שונה? מדוע? האם הסיבות למחאות ההמונים הן אכן דומות? (יש בכך הקבלה מסויימת למה שכתבנו תחת הכותרת: שאלות מהותיות).

3. ככל שהלימוד פעיל יותר (מצד התלמידים) כך יש סיכוי יותר גבוה שיבינו אותו יותר לעומק ויוכלו לבצע העתקה למקומות אחרים. לימוד פעיל מאפשר להתמקד ברעיונות יותר גדולים המובילים לחשיבה עצמאית (כזו שמוליכה אל מעבר למה שנלמד), לעומת לימוד סביל ופרונטלי בו מתמקדים בדרך כלל בידע מקומי יותר.

4. לפעמים כדאי ללמד העתקה בצורה מפורשת. למשל: להשוות בין שני מקרים; לבקש מהתלמידים דוגמאות כיצד ניתן ליישם את הכלים החדשים והידע במקומות אחרים; להציע מקרים דומים אבל קצת שונים, לנתח אותם ביחד עם הכיתה ולהעלות כמה גישות.

5. ניתן להעביר לתלמידים מפת דרכים – איך להעביר את הידע: לעשות חיבורים אינטלקטואליים בין חלקים של השיעור, או בינו לבין שיעורים אחרים שנלמדו. כדאי לבקש מהתלמידים לפרט ולהסביר את ה'העברות', ולציין זאת באופן מפורש. יש לבנות את המפה על בסיס ידע שכבר קיים, וממנו לבנות גשרים שבזכותם הידע החדש גם מרחיב את הידע הישן.

במאמר שהזכרתי, מציינים פרקינס וסולומון שלושה שלבים להעברת ידע: הבחנה (אני מזהה שמשהו אכן דומה), החלטה (אני מחליט ליישם את הידע שיש לי), חיבור (אני מצליח לחבר את הידע שיש לי אל הנושא). ההצעות שהועלו כאן עוזרות ליישם את שלושתם. קודם כל עלינו לשים לב שאולי יש קשר בין שני נושאים. שנית, אנו צריכים להחליט שיש ערך ליישום הידע מתחום אחד בתחום האחר, ולבסוף – עלינו למצוא את הדרך ליישם את הידע בהקשרו החדש.