מה למדנו מן הקורונה? (חלק ב')

בפעם שעברה דיברנו על הליקויים והקשיים שאפיינו את מערכת החינוך במהלך השנתיים האחרונות בגלל הקורונה. אבל כדאי לבדוק האם הקורונה זימנה לנו גם הזדמנויות חינוכיות ולא רק מחדלים והחמצות. אולי המגפה עשויה להיות 'אירוע מפריע' (disruptive event) שיכול לשמש כמקפצה לשינוי חשיבה במערכת החינוך ולהזדמנות לקדם אותה?

הלמידה מרחוק הייתה ניסוי עולמי רב-ממדי שנכפה עלינו, וכפי שכתבנו ברשומה הקודמת – יש חלקים של הניסוי הזה שלא צלחו. ברור שרוב התלמידים לומדים פחות טוב מרחוק, ומידת ההצלחה של הלמידה מרחוק הייתה גם תלויה ביכולת ובפניוּת של ההורים לתת את התמיכה הנדרשת. אפילו אם מצליחים ללמוד מרחוק – לרובם הגדול של התלמידים יש צורך נפשי שהלימוד יהיה משולב עם קשר אישי גם עם המורים וגם עם חבריהם לכיתה, וברור לנו שכולם זקוקים לאיזשהו מגע אישי מצד הצוות החינוכי.

עם זאת, בתי הספר התחילו להתמקצע בכלים חדשים של למידה מרחוק, שקודם לכן בקושי הייתה להם הזדמנות להתנסות בהם וללמוד איך להשתמש בהם. הכלים הללו מאפשרים הרבה אופציות פדגוגיות חדשות, כמו למשל הוראה דיפרנציאלית. למידה מרחוק היא דרך מעולה וגם הזדמנות פז לספק לתלמידים למידה דיפרנציאלית לפי הרמה האישית שלהם. ניתן לתת אפשרות לתלמידים מצטיינים ללמוד ברמה יותר גבוהה ובאופן יותר עצמאי, להציע להם מגוון יותר רחב של מקצועות ואולי גם שיתוף פעולה עם בתי ספר אחרים בנושאים מיוחדים שהם מלמדים מרחוק. באותה מידה ניתן לסייע לתלמידים חלשים יותר בקבוצות קטנות, ולתגבר את אלה שחייבים להשלים פערים במיומנויות של קריאה וחשבון ובחומר הנלמד.

בנוסף, החוויה של לימוד בקפסולות אפשרה למורים ללמד בקבוצות יותר קטנות. אם משתמשים בלמידה מרחוק (או במחשב בכיתה) בדרכים נכונות – הדבר עשוי להמשיך ולהעצים את המגמה הזו ולסייע בצמצום גודל הכיתות ולשיפור ההוראה.

דבר נוסף שקרה בתקופת הקורונה הוא שהמנהלים קיבלו הרבה יותר אוטונומיה בהחלטות רבות, כמו אילו תחומים ומיומנויות בלמידה כדאי להדגיש, ואיך לחלק את שעות הלימוד, את גודל הכיתות ותדירות השיעורים. האוטונומיה הזאת באופן כללי חסרה במשרד החינוך, ויכולה לתרום הרבה במתן מענה חינוכי ספציפי שיתאים לכל אוכלוסייה לפי צרכיה. הקורונה אפשרה הרבה גמישות במערכת. אם ניתן להמשיך את המגמה הזו – להרחיב את הגמישות במערכת ולהעביר יותר אחריות למנהלים ולמורים – הדבר יכול להוות שינוי יעיל ומשמעותי, כפי שטוען למשל אלי הורוביץ.

ייתכן שזו ההזדמנות לשבור את המערכת הרגילה של 6­-8 שעות לימוד פרונטלי בכיתות לכולם כל יום, ולהתאים את המערכת לצרכים של התלמידים ולחוזקות של המורים. כל שינוי הוא קשה, ושינוי מעין זה מצריך הרבה יותר גמישות מחשבה ומסוגלות לשבור את הרוטינה, אבל זו גם הזדמנות לשפר באופן משמעותית את החוויה והאפקטיביות של הלמידה.

מעבר לכך, חלק מהמורים זכו להתנסות בצורות אחרות של הוראה, שהן לא פרונטליות ודורשות יותר עבודה עצמאית מהתלמידים. אם ניתן לשלב יותר לימוד אקטיבי של התלמידים בשיעורים מסורתיים של לימוד בכיתות – הדבר יכול לעזור לתלמידים לרכוש מיומנויות ולהיות יותר פעילים ומעורבים בלימוד שלהם. ניתן אם כן לסכם ולומר שהקורונה הכריחה את המורים ואת המנהלים להתחדש ולהתנסות בכל מיני דרכים חלופיות של הוראה ושל ארגון הלמידה. אם נוכל לשמר את המגמות הללו ואת הרוח הזו, הרי שהניסוי הכפוי הזה יכול להניב אווירה של התחדשות שמערכת החינוך הייתה צמאה לה.

תוצאה נוספת של הלימוד מרחוק היא התגברות המעורבות של ההורים בהוראה, ונראה שבעקבות זאת גברה גם ההבנה וההערכה שלהם עד כמה זה מסובך ולא פשוט להיות מורה. הרבה מהם התנסו לראשונה בהוראה של כמה ילדים בבית, והייתה להם הזדמנות לראות כמה קשה היה לעודד אותם להשתתף בכל השיעורים ולעשות את העבודה. ואם אצלם היה מדובר בדרך כלל רק בשניים-שלשה ילדים שגילו קשיי מוטיבציה או ביקשו עזרה בבת אחת – קשה לדמיין מה זה אומר כשיש בכיתה שלושים ילדים ומעלה, וצריך לנסות ללמד את כולם באותו הזמן. לארי קובן מצביע בבלוג שלו על התופעה של סלבריטאים בארה"ב, שאחרי ההתנסות שלהם בבית עם הילדים הם הסתובבו עם חולצות שעליהן קריאה להעלאת המשכורות של המורים...

עוד נגזרת חיובית של הקורונה היא, שעבור חלק מהילדים המוכשרים תקופת הלמידה מרחוק הייתה דווקא מועילה. הם יכלו ללמוד דברים שעניינו אותם באופן עצמאי, ולסיים את המשימות של בית הספר יחסית במהירות. בבלוג של לארי קובן ניתן למצוא תיאור מעניין של למידה מרחוק, כשהוא ראה את נכדתו בכיתה ה' לומדת מרחוק וגם מוצאת דברים מעניינים כדי להעסיק את עצמה – היא בונה רובוטים מנייר, יוצרת כפר עם מפה וקוראת המון ספרים... ברור שהתיאור הזה הוא לא שגרתי ולא מאפיין את כולם, אבל לילדים מוכשרים עם בית שמעודד ותומך יש הרבה דברים שהם יכולים לעשות במסגרת לימוד עצמאי ומשחקים לימודיים. כך גם ניתן ללמוד עד כמה תלמידים מפסידים כאשר הם לומדים כל היום במסגרת מקובעת שאינה תמיד מתאימה ליכולתם.

בשורה התחתונה – אמנם מערכת החינוך נפגעה בכמה ממדים בעקבות הקורונה, וייתכן שחלק מהנזקים יבואו לידי ביטוי גם בטווח הארוך, אך המגפה גם הכתיבה כמה שינויים שחלקם היו נדרשים כבר מזמן, והמערכת נאלצה, בעל כורחה, לאמץ אותם. אפשר למנף את האילוצים הללו ולשפר את הלמידה ואת הגמישות של המערכת, ואולי אף מוטלת עלינו האחריות לעשות זאת כעת ולא להחמיץ את ההזדמנות.