הדגמה: כלי חשוב - אולי הכי חשוב - של המורה

אני רוצה לחזור לנושא של פיגומים ולהתמקד הפעם בשיטת ההדגמה, כיוון שזהו כלי חשוב – אולי הכלי הכי חשוב של המורה – וכדאי להבינו לעומק.

מצד אחד, הדגמה משמשת גם היא כ'פיגום' בסיוע לתלמידים להתמודד עם משימות, אבל במידה מסוימת הדגמה היא ההיפך מהאופן שבו אנו רגילים לנסות לסייע להם – דרך צמצום כמות החומר. כאן, במקום להקטין אני בעצם מראה להם את התמונה הגדולה, את היעד: לאן אני רוצה להגיע ואיך מגיעים לשם. אולם באופן אירוני, המהלך הזה דווקא מצמצם את מה שהתלמיד צריך לזכור, כי כעת הוא מתמקד במטרה הכללית שלו ובדרך להגיע אליה. אני מראה בשלב אחד כל מה שהתלמיד חייב לעבד ולעשות.

בהדגמה, אני לא רק אומר לתלמיד מה לעשות בצורה קוגניטיבית גרידא, אלא גם עושה יחד איתו את המשימה, או מראה לו מה לעשות בצורה קונקרטית ומעשית. התלמיד לא חייב למצוא את דרכו בכוחות עצמו, דבר שמצריך הרבה עיבוד של אפשרויות שונות ומטעות, כי הוא רואה בדיוק איך שזה נעשה.

ממד נוסף של עזרה הקיים בהדגמה במידה מסוימת הוא פירוק לגורמים, משום שההדגמה מתייחסת באופן ישיר גם לשלבים השונים של המשימה.

ישנן כמה דרכים לבצע הדגמה:

- הדגמה דינמית של תרגיל או פתרון: אני מראה לתלמידים את הדרך לפתור בעיה או לבצע משימה (מההתחלה עד הסוף או באופן חלקי), ומסביר תוך כדי פתרון מה אני עושה ולמה. אני יכול לעשות את ההדגמה בזמן אמת בשיעור, ואז אני אעשה טעויות, אתקן את עצמי וגם אדגים 'בשטח' איך פותרים תרגיל או מבצעים משימה בזמן אמת. היתרון העיקרי הוא בכך שהתלמיד רואה את התהליך ואת המכשולים שיש בפתרון התרגיל בנוסף לפתרון עצמו. החיסרון הוא שתרגול כזה דורש זמן, ובנוסף הדגם לא תמיד יהיה מושלם ולפעמים יהיו בו טעויות.

מתוך התרשים שיובא להלן ניתן ללמוד ביתר פירוט איך מבצעים הדגמה דינמית. כפי שראינו, כדי ללמד משימה חדשה חייבים לעזור לתלמידים לחלק אותה לכמה חלקים, להסביר איך פותרים אותה, לבדוק את ההבנה של כל תלמיד ולהעביר את המשימה לתלמידים לביצוע באופן עצמאי – עם התמיכה הנדרשת. הדגמה דינמית ממש בנויה לזה. התרשים שלפנינו לקוח מתוך הבלוג של שון אליסון והוא מציג את התהליך:

הדגמה דינמית:

אליסון ממשיך למנות כמה דברים שרצוי לבצע בזמן ההדגמה:

1. דרוש הסבר מפורש ובהיר: מה מדגימים, למה זה חשוב, ומה התלמידים יוכלו לעשות עם זה?

2. יש לחלק את ההדגמה לשלבים.

3. כדאי להראות לתלמידים איך לעשות כל שלב – בהדגמה פיזית של המורה או בהנעה של התלמידים לביצוע.

4. בזמן ההדגמה לשאול שאלות הבנה ולוודא שהם מבינים.

5. להצביע על טעויות ואי-הבנות מצויות, ולהסביר איך ניתן להימנע מהן.

6. להדגים מהי רמת המצוינות שמצופה מהתלמידים.

- הדגמה סטטית של התוצר: אפשרות הדגמה נוספת היא לא להדגים להם את עשיית התרגיל או המשימה בשיעור אלא להביא תרגיל פתור או משימה שהושלמה ע"י המורה לפני השיעור, דוגמה של תלמיד (מהשנה הנוכחית או משנים קודמות) או דוגמה של מומחה.

- ניתן גם לשלב משימת הערכה, ולתת לתלמידים להעריך את איכותה של ההדגמה או להשוות בין דוגמאות שונות: מה נעשה נכון? אילו חלקים מהתשובה/המשימה היו מוצלחים? איפה יש טעויות? איזה חלק פחות מוצלח ויש בו מקום לשיפור? מה יש לשפר ולשנות? איזה משפט קל לקריאה ואיזה לא? איזה חלק נכתב במדויק ואיזה לא? האם משהו חסר? האם משהו מיותר?

- במתמטיקה או במדעים למשל, נשאל: האם הדרך נכונה, האם היא קלה? האם זו האופציה היחידה לפתור את התרגיל? האם התוצאה מדויקת?

- במשימת כתיבה של פיסקה או טקסט טיעון: האם הטענה מובנת? האם הנימוקים מספקים? האם הטקסט קריא? האם הטקסט משכנע? מה ׳עובד׳ יותר ומה פחות?

במקרים אלו, כאשר אני נותן לתלמידים מראש את התוצר הסופי אני מבצע למעשה תהליך הפוך של הדגמה: התלמידים מקבלים את התוצר הסופי ואמורים לבקר אותו כדי להבין מה טוב ומה לא טוב בתוצר, ודרך זה הם מבינים מה מצופה מהם.

אחרי שאני מדגים לתלמידים, אני יכול לתת להם לפתור את התרגיל או לבצע את המשימה בעצמם. אפשר להוסיף שלב ביניים – המורה ידגים קודם לבד, אחר כך יבצע את ההדגמה עם כל הכיתה ביחד, ורק לאחר מכן כל תלמיד יבצע את המשימה בעצמו – ובקיצור: "אני עושה, אנחנו עושים, אתם עושים". השלב של 'אתם עושים' הוא הכי מאתגר, משום שבו חייבים מצד אחד להמשיך לתמוך בתלמידים שזקוקים לעזרה, אבל מצד שני מוכרחים לעודד את העצמאות שלהם ולדאוג שלא יהיו תלויים במורה.

הדגמה מסייעת במספר רבדים נוספים:

1. הדגמה מאתגרת את התלמידים ומציבה בפניהם רף של מצוינות שמצופה מהם במשימה. הדוגמה ממחישה להם מהם היעדים ומהי הרמה הנדרשת מהם. הוא יכול להיות כלי לדרישת ציפיות גבוהות.

2. הדגמה יכולה, כפי שראינו, לשאול מן הידע של המומחים בתחום (מתוך דוגמאות של המורה או בעזרת דוגמה של מומחים אחרים), וניתן באמצעות ההדגמה לראות איך עושים את המשימה/התרגיל, להבין את התהליך ולשמוע את תהליכי החשיבה הנדרשים במהלך הפתרון או התרגול (מטא קוגניציה).

בנוסף, ניתן להראות לתלמידים שזה בסדר גם אם לא מבינים את הכל מיד. אנו מתמודדים עם התרגיל וחושבים עליו בכמה דרכים עד שלבסוף פותרים אותו, ואם כן - אנו לא רק מדגימים את התרגיל הספציפי, אלא גם מלמדים איך להסתדר כאשר לא יודעים את הפתרון באופן מיידי. זה נכון במיוחד בתרגיל דינמי, אבל ניתן לראות זאת גם בהדגמה סטטית דרך ההערכה.

1. ההדגמה גם מכניסה את התלמיד לתרבות, שפה ודרך חשיבה – אקדמית, מדעית, מתמטית וכדו׳ – שעבור רוב התלמידים הן עשויות להיות חדשות ואולי אף זרות.

אליסון, בבלוג שהזכרנו קודם, מציג דוגמה מורכבת מן המקצוע 'מדעים', והוא מסיים בציטוט:

״המשימה לכולנו היא באמת מאוד פשוטה: האם אנחנו מדגימים את מה שאנחנו רוצים שהתלמידים יעשו, בצורה כזאת שהם יוכלו לעשות את זה טוב בעצמם, בדרגות עולות של עצמאות ומצויינות?...״

כאן מצורף לינק לוידאו באנגלית, של מורה שמדגימה לתלמידים ביסודי איך לכתוב. היא גם מדגימה איך היא משתמשת בפיגומים, וגם מראה את האתגרים של התלמידים במהלך ביצוע המשימות.