המעבר מהוראה יחידנית להוראה של כיתה שלמה הוא דרמטי. בניסוי של וודס וברונר שהוצג כאן בפעם שעברה, המטרה הייתה קודם כל לתת לתלמיד מוטיבציה, ובעיקר להקל על התלמיד בדרכים שונות (לפשט משתנים, לזהות שלבים קריטיים, לצמצם תסכול ולהדגים עשייה) כדי שהוא יוכל לבצע את התרגיל הנדרש ולהבין איך הוא עושה את זה.
השלבים שהוזכרו קשים ליישום בכיתה שלמה, כי לא ברור איך אוכל להתגמש ולהתאים את ההוראה לצרכים של כל ילד כשיש לי כשלושים תלמידים בכיתה. במיוחד אם יש כמה שלבים קריטיים שאמורים להיות אישיים – כפי שהמחקר מראה – הרי שהאתגר הופך להיות אפילו יותר קשה.
נציין כאן את השלבים החיוניים שיאפשרו לבדוק אם התלמיד הגיע למקום שבו הוא מפנים את ההבנה של עשיית התרגיל; ההפנמה היא תנאי לאפשרות של הסרת העזרה בהצלחה, באופן שהתלמיד יוכל לעשות את התרגיל באופן עצמאי, ללא הפיגומים:
1. דיאגנוזה – לפני הלימוד יש לאבחן מהם הקשיים הצפויים לכל תלמיד, וכן לזהות את הקשיים שעולים במהלך הלמידה.
2. פיגומים – התאמת ההוראה וביצוע שינויים לצורך התמיכה הנדרשת לתלמיד, אך לא מעבר לכך.
3. ביקורת – בדיקה של רמת ההבנה והביצוע של התלמיד.
במחקר של ואן דה פול, אשר ניסתה להבין מהו הגורם הקריטי שמאפשר לתלמיד להפנים את ההבנה ולבצע את התרגיל ללא פיגומים, מתברר שהביקורת – בדיקת ההבנה של התלמיד, ובעקבותיה הזהירות לא להסיר את הפיגומים לפני שהתלמיד הפנים את היכולת לבצע בעצמו – הייתה הגורם הכי משמעותי ביכולת העצמאית של התלמיד. הסרת הפיגומים בשלב מוקדם מדי הובילה את התלמידים לנקודת אפס ולתסכול. מכאן שהאבחון בתחילת התהליך ובדיקת ההבנה לקראת הסוף ברמה האישית של כל תלמיד, הם שלבים חיוניים שקשה ליישם עם כיתה שלמה.
כיצד אם כן ניתן להפעיל את ה'פיגומים' באופן כיתתי?
פיגום סטטי, פיגום דינמי ומה שביניהם
ראשית, כדאי להבחין בין פיגומים סטטיים לפיגומים דינמיים ולהכיר את השילובים ביניהם:
פיגום סטטי – כשאני בונה משימה, תרגיל או דף עבודה הכוללים עזרה, דוגמאות או תיווך. זה אמנם לא מותאם לכל תלמיד באופן אישי, אבל זה כן נותן סוג של תמיכה, ומפשט (או מנגיש) את התרגיל עבור כולם. פיגום דינמי – כשאני עובד עם תלמיד אחד ומשנה את ההוראה כל העת בהתאם לצרכי התלמיד.
פיגום סטטי ניתן ליישום בכיתה מלאה, ואילו את הדינמי – קשה הרבה יותר ליישם. אבל אלו שני הקצוות הקיצוניים, וביניהם ניתן למקם מנעד שלם של פיגומים.
כמורה, אני יכול לנבא גם מול כיתה מלאה מה יהיו הקשיים של הכיתה כולה בלימוד נושא חדש, או לחלופין – לבדוק לאחר כברת דרך מסויימת מה התלמידים מבינים ומה לא מבינים. ניתן לעשות זאת במסגרת דיון כיתתי שבו אני מזמין את התלמידים להסביר איך פותרים את התרגיל שלב אחרי שלב, אפשר לתת להם משימה ולבקש שכל אחד יכתוב באופן פרטני איך אמורים לפתור את התרגיל, ולאחר מכן לסקור את העבודות ולראות מה עשו ומה הבינו, ועוד.
ואם כן, גם בכיתה מלאה אני יכול לבצע הערכה גסה היכן התלמידים שלי נמצאים. נכון שלא כולם עומדים בדיוק באותו מקום, אבל ניתן לקבל תמונה כללית משוערת שמראה היכן מצויים הקשיים או המחסומים של רוב התלמידים. זהו בסיס התייחסות שניתן לראותו כחצי דינמי וחצי סטטי. על בסיס זה ניתן לבנות משימות, תרגילים ודיונים בכיתה, שמציעים 'פיגומים כיתתיים' באופן דומה לזה שתואר ע"י וודס וברונר.
לדוגמה: במהלך שיעור פרונטלי בו נעשה שימוש במשימות ודפי עבודה, ניתן לתת לתלמידים מסגרת, רמזים, צמצום נתונים וכדו' ולעשות עבורם חלק מהעבודה, כך שבממוצע – הדבר יאפשר לתלמידי הכיתה את היכולת ללמוד את הנושא ולבצע את התרגיל. הפיגומים הם יחסית סטטיים כי אני לא מייעד אותם באופן שונה לכל תלמיד בתהליך העבודה שלו, אך למרות שהם לא מותאמים לכל אחד באופן אישי – הם משיגים את עיקר הרווח שניתן להפיק מהפיגומים.
לאחר מכן חשוב לחזור בסוף לבדיקת הבנה כדי לראות אם יש שינוי בהבנה של התלמידים ובהפנמת יכולת הביצוע שלהם, על מנת להסיר את הפיגומים בהמשך ולתת לתלמידים לבצע את המשימה באופן עצמאי. כל זה דוגמה לפיגומים סטטיים שמיועדים לממוצע הכיתה.
מעבר לכך, ניתן להוסיף משימות עם פיגומים יותר דינמיים, כאשר המורה עובר מתלמיד לתלמיד (או בקבוצות קטנות) וצופה בתלמידים, כדי לראות מה מצבם של תלמידים ספציפיים, ולשנות עבורם את הפיגומים או את המשימות כך שיתאימו להם באופן אישי ויובילו אותם להבנה ולהצלחה. ניתן גם לעשות בדיקת משימות ושיעורי בית על מנת לראות איפה התלמידים נכשלים ולמה הם זקוקים כדי להצליח.
כל זה יכול לבוא כתוספת לפיגומים הסטטיים לפי הצורך, וכאן הסיוע הוא מותאם אישית ועל כן גם יותר דינמי, משום שהדבר מאפשר לי להגיב לכל אחד היכן שהוא נמצא, לפי היכולת שהוא מגלה באותו רגע. השילוב בין שתי הצורות של פיגומים – הסטטית והדינמית – מאפשר להשיג גם בכיתה שלמה את רוב הרווח שניתן להפיק מפיגומים.
יתכן גם שהמינון עשוי להשתנות לפי תלמיד: כשאני רואה תלמידים שמאוד מתקשים במשימה – אקדיש יותר זמן למצב 'דינמי', ואשנה במעט את המשימה, ולחלופין – אם יש תלמידים מתקדמים שנראה לי שקצת קל להם, אקדיש להם יותר זמן ואהפוך את המשימה ליותר קשה ומאתגרת. השילוב מאפשר לתת מענה יותר אישי לתלמידים שזקוקים לכך.
גם כאן, כדי שהפיגומים יעזרו להפוך את התהליך ללמידה של ממש, חייבים לבדוק את ההבנה בסוף התהליך ולברר האם התלמידים מוכנים לקפוץ מדרגה ולבצע את המשימות או התרגילים ללא הפיגומים ובאופן עצמאי. אם כן – השגתי את המטרה. אם לא – כנראה לא עזרתי להם מספיק להבין את השלבים החשובים ואיך לבצע אותם, ואצטרך להקל עליהם יותר: או לנסות להסביר את התהליך בחשיבה מטא-קוגניטיבית כדי שיבינו את תהליך החשיבה שהם היו אמורים לעבור, או להדגים להם שוב בצורה יותר ברורה, או לתת להם לתרגל עוד עם הפיגומים עד שיפנימו כיצד לבצע. אולם רק אחרי ההפנמה אוכל להסיר את התמיכה ולהעביר אותם למצב שבו הם מצליחים להגיע להישג הנדרש בכוחות עצמם.
בפעם הבאה נעסוק בצורה יותר פרקטית ביישום אסטרטגיות לפיגומים בשיעור.
פוסטים בעבר בנושא פיגומים:
פיגומים בהוראה (חלק א') - איך הם עוזרים ולמה הם כ"כ חשובים
Comments